רע"פ 6464/10 יעקב בר שלום דדון נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה בע"פ 17955-05-108 (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, ק' רג'יניאנו ו- ר' אמיר ) מיום 8.7.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (ת"פ 3222-09, כבוד השופטת ע' ויברג-נוטוביץ ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); שתי עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ב(א) לחוק; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; וכן עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ה-1982. לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, בתקופה הרלבנטית, נהג להכות את בת זוגו (להלן: המתלוננת ) במספר רב של הזדמנויות וכן לאיים עליה שאם תעזוב אותו או תתלונן במשטרה ירצח אותה. כמו כן נהג המבקש להכות את בנו הקטין.

ביום 22.3.2010 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט בעבירת ההטרדה באמצעות מתקן בזק וביום 18.4.2010 גזר עליו עונש של 36 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנא שלא יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף; וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירת איומים. בית משפט השלום ניתח את העדויות ואת הראיות שהובאו בפניו וקבע כי עדותה של המתלוננת היא מאוזנת, הגיונית ואמינה ויש לה תימוכין בעדויות נוספות. כן קבע בית המשפט כי עדותו של הקטין הותירה רושם אמין ונגבתה במיומנות ובמקצועיות הדרושה. לעומת זאת, קבע בית המשפט כי עדותו של המבקש לא הייתה אמינה בעיניו וכי היו בה סתירות וגרסאות לא הגיוניות. בגזר הדין התייחס בית משפט השלום לחומרת העבירות ולעבר הפלילי המכביד של המבקש וכן למצבו הבריאותי והכלכלי.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי לא מצא מקום להתערב בהכרעת הדין המפורטת והמבוססת של בית משפט השלום. בית המשפט דחה, בין היתר, את טענת המבקש לפיה המתלוננת בדתה את התלונות נגדו וקבע כי גרסה זו של המבקש אינה מבוססת ועומדת בסתירה מוחלטת לקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות המבקש בכל הנוגע לעונש שנגזר עליו וקבע שמדובר בעונש ההולם את חומרת מעשיו ולכן אין מקום להתערב בו

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש טענות הן בנוגע להרשעתו והן בנוגע לעונש שהוטל עליו. המבקש חוזר על גרסתו, אותה הציג בפני בית המשפט המחוזי, לפיה המתלוננת בדתה תלונות בנוגע למעשי אלימות כלפיה, בין היתר, על מנת לקבל מגורים בחינם במקלט לנשים מוכות. עוד חוזר המבקש וטוען כי עדות המתלוננת היא עדות כבושה. המבקש טוען טענות נוספות אשר עניינן, בין היתר, בסתירות אשר מופיעות בעדויותיהם של המתלוננת, אמה ובנם הקטין. עוד טוען המבקש כי עורך הדין שהכין עבורו את הערעור לבית המשפט המחוזי לא התייצב ביום הדיון בבית המשפט ובמקומו הופיע עורך דין אחר אשר לא היה בקיא בחומר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להדחות.

אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב, ככלל, בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. כלל זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בערכאה שלישית. מקרה זה אינו נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש צורך להתערב בקביעות עובדה ומהימנות. הכרעת דינו של בית משפט השלום מפורטת ומבוססת על הראיות והעדויות שהובאו בפניו. בית משפט השלום נימק מדוע גרסתם של המתלוננת ובנה הקטין עדיפה בעיניו על פני גרסתו של המבקש ואף מצא לה תימוכין בראיות ועדויות נוספות. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את התשתית הראייתית והגיע למסקנה לפיה הכרעת דינו של בית משפט השלום מבוססת. גרסתו של המבקש לפיה המתלוננת בדתה את התלונות, כמו גם טענותיו בנוגע לכבישת עדותה ולסתירות הקיימות בגרסתה, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ולא מצאתי מקום להתערב במסקנותיו. אין בידי לקבל גם את טענותיו של המבקש בכל הנוגע לייצוגו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי מטעם המערער הוגשה הודעת ערעור מפורטת ביותר וכי עיקריה נטענו בעל פה בפניו. ניכר מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי טענותיו של המבקש, אשר על רובן הוא חוזר בבקשה המונחת בפניי, הובאו בפניו וזכו למענה.

טענותיו של המבקש בנוגע לעונש שנגזר עליו, אף הן דינן להדחות. עונשו של המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה. בית משפט השלום איזן כראוי בין חומרת העבירות ועברו הפלילי של המבקש לבין נסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי אף הוא קבע כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו ולא מצאתי מקום להתערב במסקנה זו.

סוף דבר הבקשה נדחית.