רע"פ 5518/11 משה טרגאן נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים כנפי-שטייניץ, ד"ר מרזל ורומנוב) בע"פ 34953-04-11 מיום 27.6.11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת שלו-גרטל) בת"פ 8335-08 מיום 14.3.11 (הכרעת הדין מיום 14.9.10).

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד המבקש ואדם נוסף (להלן דבש ) הוגש כתב אישום המייחס להם ניסיון פריצה לדירה, עבירה לפי סעיפים 406(ב) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כעולה מכתב האישום, ביום 21.8.08 נכנסו המבקש ודבש לחדר מדרגות בבניין מגורים ברחוב הל"ה בירושלים, נקשו בדלת אחת הדירות ונגעו במערכת החשמל שלה. לאחר מכן, יצאו השניים לכיוון חלקו האחורי של הבניין וניסו לעקור את סורגי הברזל של הדירה.

ג.

לאחר ניהול הוכחות, הורשעו המבקש ודבש במיוחס להם בכתב האישום. בית המשפט דחה את גרסתם, לפיה הגיעו למקום על מנת לחפש פסולת ברזל. כפי שיפורט, בית המשפט העדיף את עדויות דיירי הבניין ושכניו על פני עדותם של המבקש ודבש. שלושה שכנים ציינו הן בחקירתם והן בעדותם, כי הבחינו בשניים בחצר האחורית של הבניין, כאשר אחד מהם אוחז בסורג הדירה (שבדלתה נקשו קודם לכן). כל השכנים ציינו ששמעו רעשי חיכוך ברזלים, ואחת העדות סיפרה כי הבחינה בשניים נוקשים בחזקה על דלת הדירה שאליה ניסו לפרוץ.

ד.

ביחס לעדותם של המבקש ודבש נקבע, כי היא "איננה מהימנה, בלתי סבירה ולא מבוססת על שום ראיה מהימנה למעט עדותם המפוקפקת, אשר יש בה סתירות בינן לבין עצמן" (פסקה 5). כך למשל, הזכיר בית המשפט כי השניים לא הכחישו שנגעו בארון החשמל, אך לא הסבירו מדוע. נקבע, כי נסיונם להימלט מן המקום מעורר חשד וסותר טענה שעלתה בעדותם, לפיהם הורשו לאסוף את הברזל מבעוד מועד. עוד נקבע, כי גרסתם זו נסתרה על-ידי בעלי

פסולת הברזל (אחד השכנים הנזכרים).

ה.

גזר דינם של המבקש ודבש ניתן ביום 14.3.11. בית המשפט ציין כי מהות העבירה ונסיבותיה בצירוף עברם הפלילי של השניים מלמדים על החומרה שיש לייחס למעשיהם. ביחס לעברו הפלילי של המבקש הוזכר, כי אך שלושה חודשים קודם לכן נדון למאסר בפועל בגין עבירות דומות משנת 2005, שכלל הפעלת מאסרים מותנים אשר היו תלויים ועומדים נגדו משנת 2004 - אף הם בגין עבירות דומות. עם זאת ציין בית המשפט, כי הובאה בחשבון עובדת הכאתו של המבקש על-ידי השכנים. נוכח האמור, הושתו על המבקש ודבש 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה בן 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעברו עבירת רכוש בתום 3 שנים מיום שחרורם.

ו.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 27.6.11. נקבע, כי הכרעת דינו של בית משפט השלום התבססה על התרשמותו מעדויות השכנים, אשר בניגוד לעדות המבקש ודבש, נמצאו מהימנות, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים מעין אלה, וממילא לא נמצאה עילה לעשות כן. הוזכר גם, כי עדויות השכנים חפפו זו את זו בנקודה מהותית - הניסיון לעקור את סורג הדירה - ולכך לא סיפקו המבקש ודבש הסבר. בית המשפט דחה גם את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו בהזכירו את עברו הפלילי המכביד, המצדיק ענישה מרתיעה. יצוין, כי בית המשפט קיבל את ערעורו של דבש על חומרת עונשו מן הטעם שנסיבות עברו הפלילי אינן מכבידות כשל המבקש, ונוכח האמור בתסקיר המבחן בעניינו.

הבקשה

ז.

בבקשה נטען, בין היתר , כי שגה בית המשפט בהתעלמו מכך שעדויות השכנים בדבר רעשי הברזל מתיישבות עם גרסת המבקש, לפיה מטרתו היתה איסוף הברזל. עוד נטען, כי יש מקום להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, שכן אלה לא נומקו כנדרש. נטען גם, כי המשטרה לא ביצעה פעולות חקירה נדרשות כגון חיפוש מוט הברזל (הלום) ששימש לכאורה בנסיון עקירת הסורג ובדיקת הסורג עצמו. לעניין חומרת העונש נטען, כי אין להפלות בין נאשמים באותה עבירה, ומשכך היה מקום להפנות את המבקש לקבלת תסקיר מבחן ולהקל בעונשו. לבסוף נטען, כי לא ניתן משקל מספק להכאת המבקש על-ידי השכנים ולנסיבותיו האישיות. הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי בקשת רשות ערעור תינתן אך באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, ואין בקשה זו באה בקהלם של אלה (רע"פ 6464/10

דדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2847/10 צור נ' מדינת ישראל (לא פורסם) להלן עניין צור ). בסופו של יום, משיג המבקש על ממצאי המהימנות וקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, באלה לא תיטה ערכאת הערעור להתערב לא כל שכן בגלגול שלישי ( עניין צור והאסמכתאות דשם). אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה נפל פגם בנימוקי הערכאה הדיונית לעניין ממצאי המהימנות - בית המשפט עמד על כך שעדויות השכנים תאמו את דבריהם בחקירתם במשטרה וחפפו זו את זו בעניין הרעשים והנסיון לעקור את הסורג. אכן, בית המשפט המחוזי לא שלל את האפשרות, כי השניים התכוונו לקחת את פסולת הברזל, אך זאת בנוסף לנסיון הפריצה.

ט.

לעניין טענות המבקש בדבר פעולות חקירה שלא בוצעו. דומה, כי אכן נדרש להשלים פעולות חקירה מקום שנטען להסבר חלופי להימצאות המבקש ודבש במקום (אף אם ההסבר משקף פעולה עבריינית כשלעצמה). אך בנסיבות, בהן יש די ראיות כדי להוכיח את אשמת המבקש מעל לספק סביר, אינני סבור כי אי ביצוען של פעולות חקירה מסוימות פוגם בהרשעה.

י.

הוא הדין באשר לעונשו של המבקש. ראשית, טענות בדבר חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים של סטיה משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת ( רע"פ 6338/10 דייטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ולאחר העיון אינני סבור כי עונשו של המבקש חריג בחומרתו. מעבר לכך סבורני, כי אין מקום לטענת ההפליה שהעלה המבקש, בית המשפט ערך הבחנה רלבנטית בין עברו הפלילי של המבקש לבין זה של דבש, וקבע כי נסיבותיהם אינן מצדיקות השתת ענישה זהה.

יא.

לעניין תסקיר המבחן, ראשית מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום עולה, כי בא כוחו של המבקש ציין שאיננו מבקש שיוגש תסקיר מבחן בעניינו; זאת בניגוד לנאשם דבש (פרוטוקול הדיון מיום 14.9.10), והמבקש מעלה טענה זו לראשונה בפנינו. שנית, אין חובה על-פי חוק לעריכת תסקיר בעניינו של המבקש (ראו סעיפים 37 ו-38 לחוק העונשין; סעיף 4 לחוק דיני עונשין (דרכי ענישה) תש"ל-1970; סעיף 1 לאכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד-1964; ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אמנם לבית המשפט מסור שיקול דעת בשאלה אם להזמין תסקיר מבחן אם לאו, וכשלעצמי דעתי היא – ואיני מביעה לראשונה – כי יש בתסקיר כדי לסייע לבית המשפט, ועם כל העומס המוטל על שירות המבחן, בין השאר בשל עצם השם המקצועי הטוב שרכש לו, יש מקום לכך במקרים רבים. אך בהינתן העובדה שלא הועלתה בקשה כאמור, וכן נוכח הוראות החוק בסוגיה - לא ראיתי להתערב בהחלטה זו בגלגול שלישי, בפרט כאשר עונשו של המבקש איננו חריג בחומרתו והולם את נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה.

יב.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו במועד ובמקום שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, קרי, ביום 1.8.11 שעה 0800 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.