רע"פ 6489/12 אמנו ללמייב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו (ולמעשה החלטתו) של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא אלון, סגנית הנשיא יפה-כץ והשופט צלקובניק) מיום 20.6.12 בתיק עפ"ג 18589-02-12, בגדרו התקבל חלקית ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (השופט רוזין) מיום 28.12.11 בתיק ת"פ 4065-09. ומאסר בן שנה בעבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית הומר במאסר בן שישה חודשים בעבודות שירות. הבקשה עניינה פסילה מנהיגה שנגזרה בפסקי הדין (באופן הפותח חלון נהיגה לצורך משפחתי אנושי).

רקע

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ( 4.98 גרם הרואין), ובית משפט השלום השית עליו עונש הכולל שנת מאסר לריצוי בפועל, מאסרים מותנים, קנס כספי ושנת פסילה מיום השחרור, "אשר לא תחול במקרה והנאשם מסיע את אשתו הנכה ברכב נכה... ובלבד שהנסיעה היא אך ורק לצרכי אשתו". ביום 9.5.12 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש "על דרך של הפחתת תקופת המאסר לריצוי בפועל והעמדתה על פרק זמן של 6 חודשים. עוד ראינו בנסיבות העניין, לבחון את האפשרות כי תקופת המאסר... תהיה בעבודות שירות" (להלן פסק הדין ). לאחר קבלת עמדת הממונה על עבודות השירות התקיים (ביום 20.6.12) דיון נוסף, ובתחילתו ציין בא כוח המבקש, כי הודעת הערעור התייחסה גם לרכיב הפסילה, אך פסק הדין לא נדרש לעניין זה. מיד לאחר מכן ניתנה החלטה, לפיה תרוצה תקופת המאסר בעבודות שירות, וכן נאמר "אשר לבקשתו הנוספת של בא כוח המערער לעניין מרכיב הפסילה... איננו מתערבים בעניין זה שכן פסק הדין שבערעור [הכוונה היא לפסק הדין מיום 9.5.12 - א"ר] מיצה את ההליך כולו".

ג.

כלפי החלטה אחרונה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, אשר נטען - בעיקר

- כי היא מעוררת את השאלה המשפטית לגבי פסק דין ה"שותק" לגבי אחת מטענות הערעור; וכן את שאלת סמכותו של בית המשפט בדיון בעניין עבודות השירות "להשלים" את פסק דינו הקודם בסוגיית הפסילה. לשיטת המבקש, במסגרת הדיון בשאלת ריצוי תקופת המאסר בעבודות שירות מוסמך היה בית המשפט לדון גם בטענה שהושמטה בחלקו הראשון של פסק הדין, וחייב היה איפוא להכריע לגופה של הטענה בעניין הפסילה.

דיון והכרעה

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. זו בקשה שבמובהק אין לה מקום. בפסק הדין ציין בית המשפט המחוזי, כי "הערעור מופנה כנגד רכיביו השונים של גזר הדין, ובעיקר

ביחס למאסר בפועל שהוטל על המערער" (ההדגשה הוספה - א"ר); קרי, בית המשפט היה מודע גם לטענות בעניין הפסילה. ובהמשך נקבע, "ראינו לנכון, לפנים משורת הדין, להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא על דרך של הפחתת תקופת המאסר לריצוי בפועל..."; קרי, בית המשפט צימצם את התערבותו לרכיב המאסר - והדברים עולים בקנה אחד עם מכלול הטענות שהוזכרו בפסק הדין, וביסודן הרצון לאפשר למבקש לסייע לבני משפחתו בסבלם הבריאותי.

ה.

בנסיבות אלה, ברי כי פסק הדין נקט עמדה שאינה מתערבת ברכיב הפסילה; וזו גם משמעות דברי ההרכב במסגרת ההחלטה מיום 20.6.12, כי "פסק הדין שבערעור מיצה את ההליך כולו". בניגוד להנחה העומדת ביסוד הבקשה, דברים אחרונים אלה ("פסק הדין שבערעור מיצה את ההליך כולו") אין משמעם כי בית המשפט סבר שאין הוא מוסמך

לדון עוד בטענות לגבי הפסילה, אלא כי לשיטתו הדבר הוכרע במסגרת פסק הדין (ואף אין מדובר איפוא בטענה שהושמטה). ממילא, אין החלטה זו מעוררת כל שאלה עקרונית לגבי סמכות בית המשפט במקרים דומים, אין היא חורגת מעניינו של המבקש בבירור נוסף של רכיבי הענישה שהושתו עליו, ואין עילה ליתן לגביה רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 8193/11 לזרוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כל זאת מעבר לעובדה, כי בנסיבות ספק רב אם היה מקום לקבל את עמדת המבקש בסוגיית הפסילה, ובפרט כשמדובר בפסילה מידתית המאפשרת למבקש להמשיך ולסעוד את אשתו גם על-ידי נהיגה. אל נשכח: עסקינן בעבירה חמורה, של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, שעליה אמרנו כי היא "אחותה של עבירת הסחר בסמים, והעונש המירבי לגביהן שוה – עד עשרים שנות מאסר או קנס פי 25 מן הקנס האמור בסעיף16(א)(4) לחוק העונשין..." (בש"פ 10638/08 ויצמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, שציטט בית משפט השלום). בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך מפליגה לקראת המבקש בשל נסיבותיו המשפחתיות, וכדבריו "לפנים משורת הדין" – בדין לא היה כמסתבר מקום לכך; אין כל סיבה משפטית או מהותית, להוסיף להידרש לנושא בגלגול שלישי. ישמח המבקש באשר ניתן לו בנסיבותיו, ואני מאחל כמובן לבני משפחתו רפואה.

ו.

סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה.