רע"פ 6521/05 עבדל חלים חג' יחיא נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בכפר סבא יוחסו למבקש, עבדל חלים חג' יחיא, ביצוען של עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: חוק העונשין ), שימוש במסמך מזויף (סעיף 420 לחוק העונשין) וקבלת דבר במרמה (סעיף 415 לחוק העונשין).

על-פי הנטען, התקשר המבקש בעסקת מכר פיקטיבית עם אחד, משה סטולר, במסגרתה מכר לו מגרש המצוי בבעלותו של אדם אחר. לצורך הוצאת העסקה אל הפועל, התקשרו המבקש וסטולר בהסכם נאמנות, בו נקבע כי המבקש ירכוש את המגרש עבור סטולר. במעמד חתימת ההסכם, שילם סטולר למבקש מחצית משווי המגרש. זמן קצר לאחר מכן, הציג המבקש בפני סטולר חוזה מכר פיקטיבי - בו הוצג אחי המבקש כבעליו של המגרש וכמי שמעוניין למוכרו למבקש - וטען בפניו בכזב שרכש עבורו את המגרש. במעמד זה קיבל המבקש סכום כסף נוסף, שהשתלם, כביכול, תמורת הפרשי השער.

בית-משפט השלום, בהכרעת דין מפורטת, הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו וגזר לו 14 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח. המבקש, שלא השלים עם תוצאה זו, ערער על פסק דינו של בית-משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר), ואת השגותיו כיוון להכרעת הדין וגזר הדין כאחד. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, בקבעו כי הרשעת המבקש נסמכת על אדנים מוצקים. אשר לעונש, מצא בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין, ובכללן היקפה הכספי של העסקה, ובהינתן העובדה כי למבקש הרשעה קודמת בעבירה בעלת אופי דומה, אין מקום להתערב בתקופת המאסר שהושתה עליו. עם זאת, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת בא-כוח המבקש להפחית מסכום הקנס, והעמידו על סך של 25,000 ש"ח.

כעת עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, בגדריה מבקש הוא להשיג בשנית על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, כמו גם על חומרת העונש שהושת עליו.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור אינה ניתנת על דרך הכלל, אלא רק במקרים יוצאי דופן, המקפלים בתוכם סוגיות להן נודעת חשיבות משפטית, ציבורית או חוקתית. השגותיו של המבקש – ככל שהן מרכזות עצמן בממצאים שבעובדה ומהימנות – אינן עניין לליבון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית. כך הוא אף ביחס לחומרת העונש. הלכה היא כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, זולת מקרים המלמדים על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה.

התוצאה הנה, אפוא, שהבקשה נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.