רע"פ 6598/01 ירון קנדלקר נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בדימונה (כבוד השופטת ט' חיימוביץ) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירת תקיפה על שביום 3.1.2000 משך בשערות ראשה, של חברתו, בעט בה, היכה אותה על פניה וניסה לחבוט את ראשה בעמוד. העבירה בוצעה בעת ששני מאסרים על תנאי בני הפעלה היו תלויים ועומדים כנגד המבקש. האחד , עונש מאסר על תנאי בן שישה חודשים שהוטל עליו ביום 10.5.99 (בת.פ. 1409/98) בעקבות הרשעתו, בין היתר, בעבירת תקיפה. השני , עונש מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים שנגזר עליו ביום 4.11.99 (בת.פ. 1393/99) בגין הרשעתו בתקיפת אותה מתלוננת. בשלב הטיעונים לעונש ביקשה התביעה להפעיל את עונשי המאסר המותנים, וביקשה שהמאסר שיוטל על המבקש יהיה מאסר בפועל.

בתסקיר שהוגש לבית המשפט, המליץ שירות המבחן לתת למבקש הזדמנות נוספת ולא להפעיל את עונשי המאסר המותנים.

בגזר דינו (מיום 9.7.2001) קבע בית המשפט שאין מנוס מלהטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, משום שענישה אחרת לא מביאה לתוצאות המקוות. בית המשפט הטיל על המבקש ארבעה חודשי מאסר בפועל, כן הפעיל את עונש המאסר המותנה, בן ארבעה חודשים, באופן מצטבר, ואת עונש המאסר, בן שישה חודשים, באופן חופף, כך שבסך הכל הוטל על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל בן שמונה חודשים. בנוסף, נגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע בתיק זה.

2.המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' לרון, והשופטים ג' גלעדי, נ' הנדל) קבע כי לאור חומרת העבירות, רציפותן, וסמיכותן לעבירות הקודמות, יש להטיל על המבקש עונש מוחשי של מאסר בפועל שימחיש לו את השלילה שבהתנהגותו. יחד עם זאת, לאור האמור בתסקיר המבחן, קבע בית המשפט שכל העונשים ירוצו באופן חופף, כך שבסך הכל יוטל על המבקש עונש מאסר בן שישה חודשים, שירוצה במאסר בפועל ולא בעבודות שירות. בנוסף לכך, ובהסכמת המבקש, וכנגד ההקלה בעונש, קבע בית המשפט המחוזי כי המערער יימצא בפיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנה מיום שחרורו ממאסר.

3.המבקש עותר למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוא טוען, כי יש חשיבות, במישור המשפטי והציבורי, לבירור נוסף של המקרה. כן טוען הוא כי נסיבות ביצוע העבירה, נסיבות אישיות שפירט, עמדת שירות המבחן, ועמדת המתלוננת שמתכוונת להינשא עימו, הם שיקולים אשר מצדיקים הפחתת עונשו. מנגד, טוען המשיב כי אין המקרה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. כן הוא טוען כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש סביר בנסיבות העניין.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובכל החומר המונח בפניי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. מקרה זה איננו מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית, ציבורית או חוקתית אשר מצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה לאחר שמקרהו של המבקש נידון הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כבר נפסק כי חומרת העונש כשלעצמה לא תהווה בנסיבות רגילות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה, למשל, רע"פ 967/98 נאאל מחמד סלאמה נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם)). גם לגוף הדבירם העונש שהוטל על המבקש הוא עונש מתון - בנסיבות המקרה.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 25.10.2001 במשטרת דימונה.