פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6637/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
בשארה מי סלים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב ברע"פ 72091/05 מיום 24.7.06 (כבוד השופטת שיצר)
בשם המבקשת: עו"ד מאזן
דעאס
החלטה
1.המבקשת פנתה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בכפר-סבא, בבקשה להורות על ביטולו של צו הריסה מנהלי שהוצא למבנה שבנתה בלא היתר, בגוש 7784 חלקה 59, בתחומי העיר טירה. במהלך הדיון שנערך בפני בית-המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המבקשת תחזור בה מבקשתה, ותוקפו של צו זה יידחה כך שהוא יבוצע בחלוף שנה. כן ציינו הצדדים בפני בית-המשפט, והדבר תועד בפרוטוקול הדיון, כי "המבקשת מסכימה, כי נוכח הארכה הארוכה שניתנה לקיומו של צו ההריסה המנהלי – שלא להעלות כל טענה בענין דחיית ביצועו של צו זה" (ראו עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.2004).
משחלפו 30 ימים מהמועד שהוסכם על-ידי הצדדים, וצו ההריסה לא בוצע, פנתה המשיבה לבית-משפט השלום בבקשה למתן אורכה לביצועו של הצו. בית-המשפט לעניינים מנהליים קיבל בקשה זו, וכנגד החלטתו הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
2.במסגרת הערעור טען בא כוחה של המבקשת, כי לא ניתן היה להאריך את המועד לביצועו של צו ההריסה מבלי שהתבקשה תגובתה של המבקשת לכך, ולא נערך דיון במעמד הצדדים. עוד נטען, כי הארכת תוקפו של צו הריסה מנהלי יכולה להיעשות רק מטעמים מיוחדים, וטעמים כאלה לא פורטו בבקשתה של המשיבה, וממילא גם לא בהחלטתו של בית המשפט. כן נטען, כי המבקשת מנסה לקבל היתרים עבור המבנה נושא צו ההריסה, וגם בשל כך אין לבצע את הצו.
3.בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור. נקבע, כי התנגדותה של המבקשת להאריך את תוקפו של צו ההריסה, מנוגדת להתחייבותה שלא להעלות טענות בסוגיה זו. בית-המשפט ציין עוד, כי הרשויות הלכו לקראת המבקשת כאשר הסכימו לדחות את מועד ביצועו של הצו בשנה שלמה, ועל כן לא מובן מדוע מלינה היא עתה על כך שהריסתו של המבנה לא בוצעה במועד. כן נקבע, כי המבנה נושא צו ההריסה הוקם על קרקע שאינה מיועדת לבנייה, ועל כן האפשרות להכשירו על-ידי קבלת היתר בנייה רחוקה מלהיות וודאית.
4.עתה עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור. להשקפתה, שגה בית-המשפט לעניינים מקומיים כאשר הסכים להאריך את המועד לביצועו של צו ההריסה. כן נטען, כי אותה החלטה שהאריכה את המועד לביצועו של הצו, לקתה בפגם באשר היא לא נומקה כלל ולא פירטה טעמים מיוחדים לכך. כן נטען, כי לאור הזמן הרב שחלף מאז הוצאתו של הצו – למעלה משנתיים – אין כל הצדקה להאריך את תוקפו. ועוד נטען, כי אין להורות על ביצועו של הצו גם מן הטעם שהמבקשת ממשיכה גם היום במאמצים לקבל את ההיתרים הנדרשים למבנה. לבסוף – ואת זאת יש לראותו בחומרה רבה – במסגרת הבקשה הנוכחית מנסה המבקשת לחזור בה מההסכמה שנתנה בערכאה הדיונית, הואיל ולטענה היא מעולם לא הסכימה כי יינתן בעניינה צו הריסה מנהלי.
5.דין הבקשה להידחות. סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 קובע כי צו הריסה מנהלי לא יבוצע "אם חלפו שלושים ימים מיום ... מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו ... ורשאי בית המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן". תכליתה של הוראה זו, המגבילה את תוקפו של צו ההריסה המנהלי לתקופה קצובה של 30 ימים, נגזרת מהתכלית הכללית שלשמה התיר המחוקק לרשות המנהלית לעשות שימוש בצווי הריסה מסוג זה, ולא הסתפק באפשרות להורות על צווי הריסה שיפוטיים. על תכלית זו עמד השופט מ' חשין ברע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית
חיפה, לא פורסם, מיום 1.12.04).
"תופעה זו של בנייה פיראית התעצמה והלכה חרף הכלים המשפטיים שיצר המחוקק למיגורה. אחד הטעמים לדבר היה זה, שבתי-המשפט הורשו להשתמש בסמכויות אלו [של צווי הריסה שיפוטיים]
רק בשעת גזירת-הדין, דהיינו, בתום ההליך המשפטי; לשון אחר: בחלוף זמן רב מעת הבנייה, כאשר המיבנה עומד על תילו, אפשר אף מאוכלס הוא, ונקיטת אמצעים בעניינו עלולה לעורר קשיים חברתיים וציבוריים. גם יתר הכלים שבחוק לא נמצאו יעילים דיים. נתעורר אפוא צורך להמציא כלי משפטי חדש שיהיה בו כדי לתת מענה מעשי, מהיר, יעיל ומרתיע לבנייה הבלתי-חוקית, וכך יוכל לסייע לרשויות - ולמערכת שילטון החוק כולה - לעמוד בפרץ הבנייה הבלתי-חוקית. בראותו, אפוא, כי אין די בהסדר הקיים, הוסיף המחוקק בשנת תשמ"א-1980 את ההסדר שבסעיף 238א לחוק, ובו הוסמך יושב-ראש הוועדה המקומית לצוות צו הריסה מינהלי. צו זה יועד, מעיקרו, לתגובה על-אתר, תגובת-בזק, על מעשה של הפרת החוק בתחום הבנייה" (ראו גם רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה , פ"ד נד(1) 438).
יתכן כי בנסיבות אחרות היה מקום לקבל את הבקשה, ולהורות על עריכתו של דיון שיתמקד בשאלה מהם הטעמים המצדיקים לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 238א(ט) סיפא להארכת תוקפו של צו ההריסה המנהלי. אולם, בנסיבותיו של מקרה זה, ונוכח העובדה כי צו ההריסה לא בוצע עד היום בעקבות הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים בבית-המשפט לעניינים מקומיים, לא סברתי כי ההחלטה להאריך מועד זה גרמה למבקשת עיוות דין (השוו רע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה , לא פורסם). יתרה מכך, נראה כי מהלכיה של המבקשת עד כה כוונו להביא לדחיית הריסתו של המבנה הבלתי חוקי, ולניסיונות אלה יש לשים קץ. אף בטענה כי ההחלטה להאריך את תוקפו של הצו לא הייתה מנומקת לא מצאתי ממש, מאחר שאותה החלטה ניתנה על יסוד הסכמתה המפורשת של המבקשת כי הצו יבוצע וכי היא לא תעורר כל טענה לגבי מועד ביצועו.
העולה מכל האמור הוא, כי הבקשה הנוכחית אינה מעלה כל שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ולפיכך דינה להדחות.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג באב תשס"ו
(17.8.06).
ש
ו פ ט