פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
664/15
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
קמלו אמנון
נ ג ד
המשיבה:
עירית תל-אביב יפו
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 9.12.2014, בעפ"א 38791-11-14, שניתן
על-ידי כב' השופט צ' גורפינקל, שופט בכיר
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל , שופט בכיר), בעפ"א 38791-11-14, מיום 9.12.2014, בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, מיום 7.10.2014, שניתנה על-ידי כב' השופט א' ברקאי .
2.
המבקש הוא בעלים של 15 מוניות, אשר נרשמו נגדו 17 דו"חות חניה. ביום 2.1.2014, הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, בקשה להישפט באיחור, בקשה המגלמת בתוכה גם עתירה להסבת כתבי האישום המיוחסים למבקש, לצדדים אחרים. לטענת המבקש, ההזמנות להישפט, ודו"חות החניה לא נמסרו לו. לעניין זה, ציין בית המשפט לעניינים מקומיים, כי " כאשר אדם מנהל עסק שבמסגרתו מושכרות 15 מוניות, הרי הוא יכול לצפות לכך שיקבל מעת לעת דו"חות. כאשר אותו אדם לא דואג באופן חד משמעי לכתובת אליה יקבל את הדו"חות, הרי האשם רובץ לפתחו ".
לפיכך, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה.
3.
ביום 9.12.2014, דחה בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט צ' גורפינקל , את ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, בציינו, כי " פסק דינו של בית משפט קמא נכון ומוצדק, קיימת חזקה של מסירת דבר דואר, ומרגע שהמערער [ המבקש ] לא טרח להעביר את הכתובת, היה עליו לדאוג לקבלת דברי דואר מכתובתו הישנה ".
4.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שלפניי. את עיקר טענותיו, מפנה המבקש כלפי קביעתן של הערכאות הקודמות, לפיה משלא דאג להסדיר את נושא קבלת הדואר, עת שהבחין כי אינו מקבל דברי דואר, אין לו אלא להלין על עצמו.
5.
בפסיקתו של בית משפט זה חוזרת ונשנית ההלכה, לפיה לא על נקלה תינתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ", ורק במקרים בהם הבקשה לרשות ערעור מצריכה הכרעה בשאלה משפטית מהותית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים חריגים ונדירים בהם מתגלה עיוות דין או אי-צדק כלפי המבקש, ייעתר בית המשפט לבקשה כגון דא ( רע"פ 113/15
אעלמי נ' מדינת ישראל
(20.1.2015); רע"פ 8992/14 רפאל נ' מדינת ישראל (20.1.2015);
רע"פ 1/15 כצמן נ' מדינת ישראל (19.1.2015)). לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובנספחיה, לא מצאתי כי יש בטענותיו של המבקש דבר החורג מעניינו הפרטי, ואף לא מתעורר, במקרה דנן, חשש לעיוות דין כלפי המבקש. בהתאם לכך, הבקשה לרשות ערעור איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, כאמור, ודינה להידחות.
6.
המבקש טוען בבקשת רשות הערעור, כשם שטען בפני הערכאות הקודמות, כי לא ביצע שינוי בכתובתו במשרד הפנים, ועל כן " הטענה לפיה הייתי צריך לדאוג לקבל דברי דואר אינה מובנת ". בית המשפט המחוזי, נדרש לטענה זו, ודחה אותה במפורש, בקובעו כי המבקש לא הצליח לסתור את " חזקת המסירה " המעוגנת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי.
ברי, כי במסגרתו של הליך רשות ערעור אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בקביעה עובדתית מעין זו.
מנימוקים אלו בלבד, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.
7.
למעלה מן הצורך, ייאמר, בקצרה, כי גם לגופו של עניין, אין בטענותיו של המבקש כדי להצדיק היעתרות לבקשתו. כפי שציינתי ברע"פ 106/15 קריב נ' מדינת ישראל
(20.1.2015):
"מחוקק המשנה קבע את ' חזקת המסירה ', אשר לפיה, בעבירות מסויימות, משלוח הודעה או הזמנה למשפט, באמצעות דואר רשום, מעבירה את הנטל אל כתפי הנמען, להוכיח כי הוא ' לא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן ' [...] טענותיו של המבקש מתמצות, הלכה למעשה, בהשגה על תוקפה של ' חזקת המסירה ', במצבים מסויימים; אך יודגש, כי חוקתיותה של ' חזקת המסירה ', כבר אושרה בפסיקתו של בית משפט זה ( ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים , פ"ד נו(2) 787
(2002); וראו, בהקשר זה, גם רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם , בפסקה 20 (11.6.2013)).
בענייננו, המבקש עצמו ציין כי בתקופה הרלוונטית הייתה כתובת מגוריו ביישוב בסביון וכי בתחילה ביצע שירות " עקוב אחרי ", ואף שינה את כתובתו לגבי חלק מדברי הדואר. כמו כן, המבקש הודה כי את רישיונות הרכב עבור המוניות הוא לא קיבל בדואר, ומשכך פנה
למשרד הרישוי להוציאם. לפיכך, אין חולק כי המבקש היה מודע לכך שדברי דואר, הקשורים לעיסוקו, עשויים להגיע לכתובתו הישנה. סבורני, כי צדק בית המשפט המחוזי משהחליט כי המבקש לא הרים את הנטל לסתור את " חזקת המסירה ", ועל כן אין מקום לקבל את בקשתו להישפט באיחור.
8.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.
ניתנה היום, ט"ו
בשבט התשע"ה (4.2.2015).
ש ו פ ט