פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6668/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עטייה לוטפי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.7.09 בע"פ 7205/09 שניתן על ידי כבוד
השופטת ת' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (פל 1030/09) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיפים 10(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה; ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
בתאריך 15.1.2009 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט מ' דרורי ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים; שישה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 750 ש"ח או חמישה ימי מאסר תמורתו.
על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7205/09).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שפירא ) דחה את הערעור ביום 23.7.2009 בקובעו כי הטלת הפסילה למשך שנתיים מהווה רכיב אחד ממכלול הענישה שאוזנה כראוי, וכי אין כל עילה להתערבות בעונש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענתו, לפיה שגה בית המשפט המחוזי משלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות ובפרט לנוכח העובדה שנמנע ממנו להוציא רישיון נהיגה תקף משאין הוא אזרח ישראלי.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהכרעותיהן של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, חרף טענות המבקש הרי שאין בקשת רשות הערעור מעלה כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת העשויה להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש הינו מאוזן וראוי, ויש בו כדי להביא לידי ביטוי את נסיבותיו האישיות הייחודיות, כשבשל כך נמנע בית המשפט לתעבורה מלהטיל עליו עונש של מאסר בפועל. אין במעמדו של המבקש בישראל כדי להצדיק עשיית דין עצמית על ידו, ואין בה כדי להביא להקלה נוספת בעונשו מעבר לשיקולים אותם שקל בית המשפט לתעבורה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי התש"ע (11.10.2009).
ש ו פ ט