רע"פ 6679/08 אשר איבגי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בבאר – שבע (פ 4319/05) כתב אישום מתוקן אשר ייחס לו עבירת פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירת חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 9.8.2005, בשעות הבוקר המוקדמות, נטל לידו המבקש בקבוק וזרק אותו לעבר רכב בו ישבו באותה העת תינוקת בת שנה ומשפחתה. זאת בתגובה לכך שאבי התינוקת הפריע את מנוחתו על ידי כך שצפר בצופר הרכב מספר רב של פעמים. כתוצאה מפגיעת הבקבוק ברכב, התנפץ החלון האחורי הימני ורסיסי זכוכית פגעו בפניה של התינוקת, באופן שנגרמו לתינוקת חתכים בפניה והיא נזקקה לטיפול רפואי בבית החולים.

ביום 29.10.2006, הרשיע בית משפט השלום בבאר – שבע (כבוד השופטת י' רז – לוי ) את המבקש, בהתבסס על הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות אשר יוחסו לו.

בטרם גזירת דינו של המבקש, נדחה הדיון בעניינו מפעם לפעם וזאת על מנת לאפשר קבלת תסקירי שירות מבחן. בתסקירו מיום 17.9.2007 המליץ שירות המבחן כי יושת על המבקש עונש מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודות שירות.

ביום 7.1.2008 גזר בית משפט השלום בבאר – שבע על המבקש עונש מאסר בן 21 חודשים, מתוכם 12 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, שלא יעבור כל עבירת אלימות או על העבירה בה הורשע וזאת למשך 3 שנים מיום שחרורו. עוד הושת על המבקש קנס בסך 500 ש"ח. לבסוף חוייב המבקש לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.

על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר – שבע (עפ 5061/08).

ביום 15.7.2008 דחה בית המשפט המחוזי בבאר – שבע (כבוד השופטים י' פלפל - נשיא, נ' הנדל – סג"נ

ו ר' יפה-כ"ץ ) את ערעור המבקש, בקובעו כי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש הולם את חומרת העבירה בה הורשע ונסיבות ביצועה, בייחוד כך נוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש והעובדה כי שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה מתבקש בית המשפט להקל בעונשו של המבקש, באופן שיושת עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. לגישת המבקש, טעה בית המשפט קמא משלא נתן משקל מספק לנסיבות לקולא המתקיימות בעניינו, בין היתר חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד הרשעתו בדין, העובדה כי המבקש הודה בעבירות שיוחסו לו והביע חרטה כנה, נסיבות חייו האישיות הקשות, תסקיר שירות המבחן החיובי שניתן בעניינו וחוות דעת הממונה על עבודות השירות מהם עולה כי המבקש כשיר לריצוי מאסר על דרך של עבודות שירות. המבקש מוסיף וטוען, כי החלטת בית משפט השלום לדחות את הדיון בעניינו מפעם לפעם לשם קבלת תסקירי שירות מבחן ואף להזמין חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות, היה בה כדי ליצור ציפייה לגיטימית כי לא יגזר עונשו למאסר בפועל.

בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה ומוגבלת היא למקרים בהם עולה מבין טענות הצדדים שאלה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה)). בענייננו אין בקשת רשות הערעור מעוררת כל שאלה עקרונית ממין זה ואין היא מקימה כל עילה לקיום דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה.

יתרה מכך, הלכה היא כי טענות כנגד חומרת העונש כשלעצמה, אין בהן כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי בעונש שהושת על המבקש משום סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע, אשר יש בה כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שהושת עליו. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש, יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען חומרתן יתרה. המבקש הורשע בהתבסס על הודאתו כי זרק בקבוק על מכונית, בה ישבו באותה העת תינוקת בת שנה ומשפחתה , וגרם במעשיו לפציעתה של התינוקת בפניה. כל זאת, אך בשל העובדה כי אבי התינוקת צפר בצופר המכונית באופן שהפריע את מנוחתו של המבקש. לכך מצטרפת העובדה, כי למבקש עבר פלילי נכבד בדמות 24 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, ואשר בגינן הוא ריצה בעבר ארבעה עונשי מאסר בפועל. אף על פי כן, לא היה בעובדה זו כדי להרתיע את המבקש מביצוע העבירות בהן הורשע.

עיון בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, מלמד כי לנגד עיניהן עמדו כלל השיקולים לקולא ולחומרה המתקיימים בעניינו של המבקש.

ניסיונו של המבקש להיתלות בהמלצת תסקיר שירות המבחן כטעם להקלה בעונשו אין בו כדי להועיל. כבר נפסק בעבר, כי תסקיר שירות המבחן אינו אלא בבחינת המלצה גרידא ומהווה אך אחד מבין כלל השיקולים העומדים לנגד עיניו של השופט היושב בדין בבואו לגזור את דינו של הנאשם (ראו ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל ואח' (לא פורסם, 8.5.2006)). לא זאת אף זאת, עיון בתסקיר שירות המבחן אשר צורף לבקשה מלמד כי שירות המבחן התרשם מהמבקש כמי אשר במצבי כעס ותסכול "נוטה לדחוס את כעסיו עד אשר מתקשה להכיל תחושות אלו ועלול להגיב באופן אימפולסיבי". שירות המבחן אף נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש, נוכח ניסיונות הטיפול הרבים והכושלים בו ואחר שהתרשם כי הבעת הנכונות מצד המבקש ליטול חלק בהליך טיפולי מקורה במניעים חיצוניים, שעניינם חששו של המבקש מההליך המשפטי.

בנסיבות העניין, סבורני כי העונש שהושת על המבקש הינו עונש הולם וראוי, המתחשב בכלל הנסיבות לקולא ולחומרה המתקיימות בעניינו.

אף אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה נוצרה בו ציפייה לגיטימית כי לא יגזר עונשו לעונש מאסר בפועל. ההחלטה על אופן ניהול המשפט, לרבות דחיית הדיון מפעם לפעם על מנת לקבל תסקירי מבחן עדכניים בעניינו של המבקש, מסורה היתה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין. בוודאי שאין לומר כי היתה בפעולתו זו משום הבטחה, אשר היה בה כדי ליצור ציפייה מוגנת להבדיל מתקווה גרידא, כי לא יגזר דינו של המבקש לעונש מאסר בפועל (וראו: ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(4) 885), רע"פ 4290/08 רפיק מרדכייב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם 29.6.2008)). ויודגש,

בהחלטת בית משפט השלום בבאר - שבע מיום 15.10.2007, בה הורה על הזמנת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו של המבקש, ציין בית משפט השלום במפורש כי "אין בהחלטה זו משום הבעת דיעה מטעם בית המשפט בדבר העונש שיגזר על הנאשם ובאם יגזר עונש מאסר על אופן ריצויו". אף מטעם זה איני מוצא לומר כי נוצרה במבקש ציפייה לגיטימית כי לא יגזר דינו לעונש מאסר בפועל.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא מתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע.