פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
668/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. מילאד אטרש
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת, מיום 6.1.08, בע"פ 17/08, 18/08, שניתן על ידי כבוד
השופטים: א' הלמן, ע' עיילבוני, א' קולה
בשם המבקש:
עו"ד ראפי מסאלחה
החלטה
1.
המבקש, אשר היה קטין במועדים הרלוונטיים לבקשה, הורשע יחד עם אחר בעבירות של תקיפה , פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים, עבירות לפי סעיפים 192, 334, 335(א) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הרקע להרשעה היה בכך שהמבקש פתח את דלת רכבו ופגע באמצעותה ברגלו של המתלונן. בהמשך, ניגש המבקש אל המתלונן, תקף אותו ודקר אותו באמצעות סכין. בנוסף, איים המבקש על קטין אחר שניסה להרחיקו מקורבנו. בעקבות ההרשעה נדון המבקש ל-18 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח. שותפו נדון ל-12 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב בפיצוי בסכום של 10,000 ש"ח.
2.
ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת, נדחה, לאחר שנמצא כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של בית-משפט השלום. בצד האמור, הוחלט להקל בעונש שהושת על שותפו של המבקש, לאחר שנקבע כי תפקידו באירוע היה משני, ונוכח מאמציו לסגל לעצמו אורח חיים נורמטיבי. עונשו של השותף הועמד על 6 חודשי מאסר, הפיצוי בו חויב הוקטן ל-1500 ש"ח, ונקבע כי הוא יהא נתון בפיקוח שירות המבחן במשך שנתיים.
3.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. להשקפתו, הרשעתו אינה יכולה לעמוד, הואיל וערכאות קמא שגו בהערכתן של הראיות שהובאו על ידי המשיבה. לעניין העונש נטען, כי עניינו של המבקש מעלה סוגיה עקרונית בדבר מדיניות הענישה הראויה נוכח התמשכות ההליכים ונסיבות אישיות קשות, ונוכח הפלייתו לרעה בהשוואה לשותפו.
4.
דין הבקשה להידחות. הרשות לקיומו של ערעור שני יוחדה למקרים המעוררים שאלה משפטית רחבה, החורגת מעניינו של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). טענות המבקש,
אשר כולן עוסקות בעניינו הפרטני, אינן מעלות שאלה מעין זו. יתר על כן, עיון בפסקי הדין שניתנו בעניינו של המבקש, מעלה כי ערכאות קמא בחנו בקפידה את מכלול הראיות הרלוונטיות, ולא מצאתי כי קיימת עילה לבחינתן בשלישית.
באשר לטענות המבקש לעניין העונש, אף הן אינן מצדיקות מתן רשות לערער. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי להוות עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. לגופו של עניין אוסיף,
כי אכן קיים שוני רלוונטי בין המבקש לשותפו, והכוונה היא בעיקר לכך שהמבקש לא היסס לעשות שימוש בסכין עמו דקר את הקורבן. באשר לשיהוי בהליכים, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (ראו עמ' 25) מלמד כי גם לעניין זה ניתנה הדעת, כמו גם לנסיבות האישיות.
נוכח האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, כ"ו בטבת התשס"ט
(22.01.09)
.
ש ו פ ט