רע"פ 6686-23 רע"פ 6686-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר) ב-עפ"ג 48407-10-22 ו-ע"פ 27084-01-23 מיום 17.7.2023, במסגרתו התקבל בחלקו ערעור המשיבה על גזר הדין ונדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' סלע) ב-ת"פ 56256-11-15 מהימים 9.9.2021 ו-18.12.2022, בהתאמה.

2.כתב האישום המתוקן בשנית כולל חמישה אישומים, שניים מהם – השני והשלישי, יוחסו בין היתר למבקש. על פי האישום השני, החל מראשית שנת 2015 לערך, ועד חודש אוגוסט 2015 לכל הפחות, המבקש היה שותף להפעלתה, החזקתה וניהולה של דירת הימורים בגני תקווה (להלן: הדירה). במהלך תקופה זו, המבקש ונאשם 4, ארגנו בדירה משחקי קלפים המכונים "טקסס הולדם". במסגרת שותפותם, ולצד ארגון המשחקים, השניים העסיקו דילרים, גייסו מהמרים, שמרו עימם על קשר רציף, גבו את חובותיהם, ושילמו להם את כספי זכיותיהם. בגין מעשים אלה, המבקש הואשם בעבירה של ארגון ועריכת משחקים אסורים לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ובעבירה של החזקת מקום משחקים אסורים וניהולו לפי סעיף 228 לחוק.

על פי האישום השלישי, במשך מספר חודשים עובר ליום 30.6.2015, השתתף אדם המכונה "זהר" (להלן: זהר), במשחקים שנערכו בדירה ובמועדון הימורים בראשון לציון (להלן: המועדון). על מנת לפרוע חובות שצבר כלפי הנאשמים 1 ו-2 במועדון, וכלפי המבקש ושותפו בדירה, זהר החל לעבוד כדילר במועדון ובדירה, לגייס אליהם מהמרים וליידע על אודות יכולותיהם הכלכליות. בשלב מסוים התעורר חשדם של נאשמים 2 ו-4 כי זהר מגייס מהמרים לדירה ולמועדון לסירוגין, גם במקרים בהם ידע כי מדובר במהמרים שמצבם הכלכלי מורכב. חשד זה התחזק לאחר שנודע להם על מעשי רמאות שזהר ייחס למועדון בפני נאשם 5, ולאחר שהתברר כי המלצותיו של זהר בדבר מתן אשראי לנאשם 5 ניתנו חרף כך שזהר ידע על קשייו הכלכליים. לצד זאת, המבקש ונאשם 4 החלו לחשוד כי זהר מועל בכספי הדירה במסגרת עבודתו כדילר. בהסתמך על החשדות המתוארים, ולשם גביית חובותיו של זהר למועדון ולדירה, נאשמים 2 ו-4 יזמו מפגש עם זהר בדירה.

בצהרי יום ה-30.6.2015, נאשם 4 הורה לזהר להגיע למפגש שיתקיים בדירה בשעות הערב. המפגש החל סמוך לשעה 21:30 בגינה ציבורית הסמוכה לדירה (להלן: הגינה). במהלכו, המבקש ונאשמים 2 ו-4 הטיחו בזהר את העובדה כי הוא חב כסף למועדון; את החשדות בדבר הגיוס למועדון ולדירה לסירוגין; ואת החשד לפיו שכנע שחקנים שלא להמר במועדון ובדירה. לאחר שזהר הכחיש את ההאשמות, נקרא נאשם 5 לגינה והטיח בזהר את המסרונים שהלה שלח לו בדבר מעשי הרמאות שייחס למועדון. בתוך כך, המבקש ונאשם 4 דרשו מזהר את החזר החוב, כשבנוסף המבקש ונאשמת 2 דרשו תשלום נוסף על סך 20,000 ש"ח לכל אחד מהם. בשלב מסוים, נאשם 4 הורה לזהר להיכנס לרכבו של נאשם 5. כעבור נסיעה קצרה, הגיעו הנאשמים בשני רכבים לשטח פתוח ושומם (להלן: הפרדס). זמן קצר לאחר הגיעם לפרדס, נאשם 1 הטיח אגרוף בפניו של זהר, נאשם 3 הפילו לרצפה, כשביני וביני המבקש ונאשמים אחרים הכוהו ובעטו בגופו ובצלעותיו. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו לזהר כאבים עזים בחלקים שונים בגופו ובצלעותיו. בגין המעשים המתוארים, המבקש הואשם בעבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישה לחוק; ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(א) לחוק.

3.לאחר הליך הוכחות, בית משפט השלום הרשיע את המבקש במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בשנית. הרשעתו נסמכה, בין היתר, על הודעות שמסרו המבקש וזהר במשטרה; על הודאת המבקש בבית המשפט כי היה ממתכנני המפגש; ועל עדותו של זהר בבית המשפט. לצד זאת, בית משפט השלום עמד על כך שגם אם קיימות ראיות ברורות לכך שהמבקש לא נטל חלק פעיל בתקיפה, עדיין יש לראות בו כמבצע בצוותא לפי סעיף 29 לחוק הן ביחס לעבירת סחיטה והן ביחס לעבירת התקיפה. זאת, משהגיע בית משפט השלום למסקנה כי המבקש, כמו יתר הנאשמים, נטל חלק מהותי בביצוע העבירה.

4.בגזר הדין, בית משפט השלום עמד על הערכים המוגנים בהם המבקש פגע במעשיו; התחשב בחלקו של המבקש בהחזקת הדירה ובניהולה; ונתן דעתו לכך שהתקיפה בוצעה על דרך הביצוע בצוותא מבלי שהוכח כי למבקש היה חלק פעיל בה. על כן, נקבע שמתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש הוא בין 10 חודשי מאסר בפועל ל-28 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בגזירת העונש בגדרי המתחם, בית משפט השלום שקל, בין היתר, את הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות; את השינויים שעבר המבקש במהלך תקופה זו וביניהם תמורות בחייו האישיים, המשפחתיים והמקצועיים; את כך שלמבקש הרשעה קודמת בעבירה של הגרלות והימורים אסורים; וכן את העובדה שהמבקש נטל אחריות חלקית בלבד על מעשיו. לצד אלה, בית משפט השלום ראה לנכון לסטות ממתחם העונש מטעמים הקשורים בבריאותו של המבקש. בהתחשב בכל האמור, נגזר על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע, עבירת רכוש, אלימות או איומים, למשך 3 שנים; קנס בסך 3,000 ש"ח; פיצוי בסך 2,500 ש"ח; וצו מבחן למשך שנה.

5.ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין – נדחה; וערעור המדינה על גזר הדין התקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לראות במבקש כמבצע בצוותא לעניין האישום השלישי. זאת, בין היתר, מאחר שהמבקש השתייך ל"מעגל הפנימי" של העבירות – שכן היה ממארגני המפגש נוכח החובות שזהר צבר בדירה, ונכח בפרדס בסמוך לזהר שעה שהאחרון הותקף על ידי מי מהנאשמים. עוד נקבע, בהסתמך על מכלול הנסיבות, כי המבקש היה מודע לאפשרות שתופעל אלימות פיזית, וכי הייתה לו מטרה לגרום לזהר לשלם את חובותיו. בית המשפט המחוזי ציין, בבחינת מעבר לנדרש, כי גם בלא ייחוס מודעות בפועל למבקש ניתן להרשיעו על בסיס סעיף 34א לחוק, שכן, בנסיבות העניין, היה עליו להיות מודע לאפשרות שתופעל אלימות פיזית כלפי זהר. כמו כן, הרשעת המבקש באישום השני נותרה אף היא בעינה. אשר לחומרת העונש, בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש וקיבל את ערעור המדינה בחלקו. בין היתר, נקבע כי מצבו הרפואי של המבקש אינו מצדיק חריגה לקולה ממתחם העונש, משהכלל הנוהג בפסיקה קובע כי מדובר בחריג השמור למקרים יוצאי דופן. יחד עם זאת, נקבע כי יש להתחשב במצבו הרפואי של המבקש כנסיבה אישית מקלה. נוכח האמור, נגזר על המבקש עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, כאשר יתר רכיבי גזר הדין שקבע בית משפט השלום נותרו על כנם למעט צו המבחן אשר בוטל.

6.מכאן הבקשה שלפניי, המופנית הן כלפי הרשעת המבקש באישום השלישי והן כלפי חומרת העונש, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל. המבקש טוען, בין היתר, כי הפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי לסעיף 34א לחוק מרחיבה את ההגדרה של ביצוע בצוותא באופן קיצוני. משכך, מתעוררת לשיטתו סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כן נטען כנגד הממצאים העובדתיים שקבעו הערכאות קמא. מלבד זאת, המבקש טוען כי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו מחמיר עמו יתר על המידה בין היתר בהתחשב במצבו הרפואי.

7.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם עולה חשש לאי-צדק מהותי או עיוות דין (רע"פ 6521/23 חוצ'ינסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (10.9.2023)). כמו כן, בקשת רשות ערעור על חומרת העונש תתקבל רק במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 6276/23 יעקבי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (23.8.2023)). בראי הלכות אלו, אין מקום בענייננו למתן רשות ערעור.

8.אשר להכרעת הדין באישום השלישי, המבקש הורשע כמבצע בצוותא בהתבסס על הקביעה כי היה מודע בפועל. כפי שצוין במפורש בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ההתייחסות לסעיף 34א לחוק נעשתה בבחינת למעלה מן הצורך. משכך, המבקש לא הרים את הנטל הנדרש להתערבות בית משפט זה בגלגול שלישי בהכרעת הדין של הערכאות קמא – רחוק מכך.

9.לעניין חומרת העונש, המבקש הורשע בארבע עבירות שונות וביניהן עבירות אלימות חמורות. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כלל הנסיבות הצריכות לעניין – ובפרט עמד על כך שהמבקש הורשע בעבירות דומות זמן לא רב לפני ביצוע המעשים בגינם הורשע בהליך דנן. יתר על כן, כמפורט בגזר דינו של בית משפט השלום, מעשי הנאשמים, והמבקש בתוכם, הותירו רושם עמוק על נפגע העבירה. נוכח האמור, העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום הקל עמו יתר על המידה, ובדין בית המשפט המחוזי ראה לקבוע עונש חמור ממנו. מובן, כי לא נעלם מעיני מצבו הבריאותי של המבקש. ואולם, כפי שקבעתי לא אחת, לא בכל מקרה בו בריאותו של אדם שהורשע בדין לקויה, ימנע הדבר את כניסתו למאסר (ראו ע"פ 8299/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (31.5.2020)). בעניינו של המבקש, לא הוכח כי מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לשהות בתנאי מאסר בפועל, וחזקה כי שירות בתי הסוהר ערוך להעניק למבקש כל טיפול רפואי שיזדקק לו. אשר על כן, ובראי הרף הגבוה שנקבע בפסיקה כאמור, אין מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי גם בהיבט חומרת העונש.

10.הבקשה נדחית אפוא. ממילא מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.