רע"פ 6710-22 רע"פ 6710-22

1.בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה כבוד השופט א' ביתן, כבוד השופטים ד' בן טולילה ור' תורן) בעפ"ג 30056-05-22 מיום 14.09.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקשת בקשר עם פסק דינו של בית משפט השלום בקריית גת (כבוד השופטת ט' לחיאני שהם), בת"פ 14829-01-20.

2.על-פי עובדות כתב האישום, בין המבקשת למתלונן קיים סכסוך משפטי הנוגע לזכויות בגג המשותף שבבניין מגוריהם. ביום 11.05.2018, בסמוך לשעה 09:00 עלה המתלונן לגג המשותף, עת שהתה שם המבקשת – והחל לצלם אותה. בהמשך למתואר, החל המתלונן לרדת מהגג אל הקומה העליונה בבניין באמצעות הסולם המצוי במקום, אז תקפה אותו המבקשת בכך שבעטה בראשו ובידו הימנית שהחזיקה את הסולם.

3.ביום 20.07.2021 הרשיע בית משפט השלום את המבקשת, בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 21.03.2022, ולאחר הגעת הצדדים להסדר טיעון – נגזרו על המבקשת שלושה חודשי מאסר על תנאי; פיצוי למתלונן בסך 1,500 ש"ח, קנס בגובה 500 ש"ח והתחייבות בסך 1,500 ש"ח להימנע מביצוע עבירות אלימות בגוף, כל זאת בהתאם להסדר הטיעון שהוסכם בין הצדדים.

4.המבקשת הגישה בגפה ערעור לבית משפט המחוזי, במסגרתו ביקשה לכפור באשמה בעבירה וטענה כי יש לבטל את גזר הדין בהתאם. בית משפט קמא דחה את ערעורה, בקבעו כי הכרעת הדין יסודית ומנומקת, ותוך התבססות על שני סרטונים המתעדים את האירוע אשר "תומכים באופן מובהק בגרסת המתלונן".

5.המבקשת, שאינה מיוצגת, הגישה בעצמה את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. ככל שניתן להבין מן הבקשה אשר נעדרת נספחים לביסוס טיעונים עובדתיים שונים, המבקשת שבה וטוענת כי היא חפה מפשע וכי האירוע לא התרחש כפי שתואר בכתב האישום. המבקשת מרבה בתיאור נסיבותיה האישיות, על היותה אזרחית נורמטיבית, וטוענת כי לא ייתכן שביצעה את המעשה בו הואשמה, בהינתן מצבה הבריאותי בתקופה הרלבנטית, וכן בשל הליך מועמדותה לקבלת אזרחות זרה. המבקשת אמנם לא הציעה ולו טעם אחד לקבלת רשות ערעור, אך ניתן לקרוא בין שורות הבקשה את סברת המבקשת כי נעשה עמה אי-צדק.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

7.הלכה היא כי בקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי-צדק חמור שנגרם למבקש (רע"פ 4963/22 מנשירוב נ' מדינת ישראל (21.07.2022); רע"פ 4038/22 פלוני נ' מדינת ישראל (20.07.2022)).

8.הבקשה שלפניי לא כוללת נימוק מדוע ליתן רשות ערעור, על-פי אמות המידה המקובלות, ודי בכך כדי לדחותה; אך בהינתן שהמבקשת אינה מיוצגת – אתייחס ביתר פירוט לנימוק לדחייתה. כאמור, המבקשת מרבה לפרט את נסיבותיה האישיות ואת אופי היחסים בינה ובין המתלונן, כמעידות על חוסר הצדק שבהרשעתה. נסיבות אלה כולן היו גלויות לבית משפט קמא, אשר בחן בקפידה את ערעורה של המבקשת, והסתמך בהכרעתו על ראיות מהימנות – סרטונים אשר מתעדים את האירוע המתואר, והערכת מהימנות העדויות בבית משפט השלום. המבקשת אף לא מציעה גרסה עקבית או אחידה לאירוע התקיפה בכתב בקשתה, כאשר מחד היא טוענת כי לא פגעה במתלונן בראשו, ומאידך מציעה כי "סה"כ התגוננתי בפני אדם שתקף אותי". המבקשת בעיקרו של דבר טוענת מדוע גזר הדין יפגע בעתידה, אך לא מספקת הוכחה לשגיאה כלשהי בפסק דינו של בית משפט קמא. בהיעדר טיעון מבורר לשגיאת בית משפט קמא בהותרת הכרעת הדין על כנה, לא מצאתי ליתן רשות ערעור. למותר לציין כי לא נטען לקיומה של שאלה עקרונית הצריכה ביאור, או לעיוות דין – וממילא הבקשה נטועה כולה בעניינה הפרטני של המבקשת, ולא מצאתי כל עדות לעיוות דין.

9.הבקשה נדחית אפוא.