רע"פ 6748/05 משה אהרוני נ. מדינת ישראל/מע"מ חיפה

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בחיפה (ת.פ. 7753/99) בגין שלוש עבירות של מסירת ידיעות לא נכונות ללא הסבר סביר ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 117(א)(3) יחד עם סעיפים 117(ב) ו-69 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש היה מנהל פעיל בחברת ההסעות שבבעלותו. בביקורת שנערכה בחברה נתגלה, כי החברה הגישה דו"חות מס ערך מוסף תקופתיים הכוללים ידיעות לא נכונות, ללא הסבר סביר ובכוונה להתחמק מתשלום מס בסך 173,521 ש"ח, בכך שלא כללה בדו"חות הנ"ל את כל עסקאותיה ולא דווחה על כל מס הערך המוסף הנובע מהן.

בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ש' לבנוני) הרשיע את המבקש בעבירות שייחסו לו בכתב האישום, וזאת לאחר שהמבקש חזר בו מכפירתו בכתב-האישום. בית המשפט ציין, כי ההליכים בתיק נמשכו כארבע שנים, בעיקר בעטיו של המבקש, כשבמשך השנים החליף המבקש שלושה סנגורים וכן נשמעו חלק מהראיות, עד שלבסוף בחר המבקש להודות בכל העבירות שיוחסו לו. כן נדחו הטיעונים לעונש מספר פעמים, בין השאר על-מנת לאפשר למבקש להסיר את המחדלים, אם כי הדבר לא נעשה. בית-המשפט גזר על המבקש עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירות בהן הורשע בתיק הנדון וקנס בסך 12,000 ש"ח. בגזר-דינו ציין בית-המשפט, כי מכלול הנסיבות שוקל לחובת המבקש, בפרט אי הסרת המחדל על-ידו וההמלצה השלילית מצד שירות המבחן שניתנה בעניינו.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ח' פיזם וכבוד השופטים א' שיף ו-י' כהן) דחה את הערעור בציינו, כי הגם שניתנה למבקש ארכה נוספת להסרת המחדל, לא עשה ניסיון רציני לעשות כן וכי החוב הוסדר רק בצורה חלקית ביותר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לניסיונו ולנכונותו של המבקש להסיר את המחדל וכן בכך שלא החשיב לקולא את נסיבותיו האישיות של המבקש ובהן העובדה שמדובר בהרשעתו הראשונה, גילו ומצבו המשפחתי והכלכלי.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/ 82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, ואף נוטה לטובת המבקש, לאור שיטתיות העבירות, תדירותן והיקפן. כמו-כן נטען, כי למבקש ניתנו הזדמנויות לרוב להסיר את מחדליו, אולם הוא לא עשה בהן שימוש, ושילם עד היום רק 20,000 ש"ח על חשבון המס המגיע ממנו!

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם) ורע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שבוצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בענייננו, מדובר במבקש שעל-אף חלוף הזמן וההזדמנויות הרבות שניתנו לו להסיר את מחדלו, עשה כן בצורה חלקית ביותר. שיטתיות העבירות בהן הורשע המבקש, התמשכותן והיקפן מלמדות שאין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא במסכת עבירות שמטרתה להונות את רשויות המס. גם נסיבותיו האישיות של המבקש אינן יכולות, כשלעצמן, להוות שיקול כנגד הטלת עונש של מאסר בפועל. לא פעם פסק בית-משפט זה, כי בעבירות כלכליות, בהן על-פי-רוב מדובר בהרשעתו הראשונה של האדם, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 13.7.05, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 25.8.05, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.