רע"פ 6768/00 אפרים כהן נ. מדינת ישראל

1.המבקשים הורשעו בבית משפט השלום על-פי הודאותיהם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בית משפט השלום האריך את עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדם בתיקים קודמים לשנתיים נוספות. עוד הורה בית המשפט כי המבקשים יועמדו בפיקוח קצין מבחן למשך שנתיים, יבצעו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות ויחתמו על התחייבות על סך 5,000 ש"ח להימנע מלעבור על החיקוק בו הורשעו במשך שנתיים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, ביטל את עבודות השירות לתועלת הציבור שהטיל בית משפט השלום, גזר על כל אחד מן המבקשים סך הכל שנתיים מאסר בפועל והשאיר את שאר חלקי גזר הדין על כנם. בקשתם של המבקשים היא ליתן להם רשות ערעור על מנת להביא לדיון בעניינם בערכאה שלישית, את שאלת חומרת העונש.

2.שלוש טענות מעלים המבקשים: האחת, טכנית לעניין סדר חתימות השופטים על פסק-הדין. בטענה זו אין כל ממש. השניה, כי בית המשפט המחוזי העדיף שלא כדין, את שיקול ההרתעה על פני שיקול השיקום. גם בטענה זו אין עילה לדיון נוסף, באשר בית המשפט רשאי לעשות כן והענישה אינה חורגת מן הראוי. השלישית, כי בית המשפט החמיר בצורה משמעותית בעונש כדי להשוותו לעונש שנגזר על שותף לעבירה שנדון בנפרד. מבלי להיכנס לשאלה אם לגיטימי לעשות כן, עולה מפסק הדין כי הטעם להחמרה בעונש, היה ענייני ולגופם של דברים ולא משום עונשו של השותף. לכל אלה מצטרף הכלל המקובל עלינו לפיו חומרת העונש, כשלעצמה, איננה מהווה עילה למתן רשות ערעור לערכאה שלישית ולא מצאנו שעניינם של המבקשים מצדיק חריגה מכלל זה.

3.אשר על כן נדחית הבקשה.