רע"פ 8702/99 אריה נווט נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בחיפה, על-פי הודאתו, בעבירות של התפרצות בכוונה לגנוב, גניבה והחזקת כלי פריצה, ונדון לששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות-שירות, תוך הפעלה בחופף של שלושה חודשי מאסר על-תנאי. כן הוטלה על המבקש שנת מאסר על-תנאי.

על גזר-הדין הגישו הן המבקש והן המדינה, ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בית-המשפט המחוזי (הנשיא מיכה לינדנשטראוס והשופטים שמואל ברלינר ויצחק דר) קיבל את ערעור המדינה ברוב-דעות, החמיר את עונשו של המבקש, וגזר עליו שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. כן הופעל כנגד המבקש עונש מאסר בן שלושה חודשים באורח מצטבר.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות לערער, בגידרה טען כנגד החמרת העונש. בתאריך 22.12.99 דחיתי בקשה זו בקבעי, כי המבקש לא העלה שאלה משפטית חשובה, ולא הצביע על עילה אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות לערעור שני.

2.בבקשה שלפניי כעת טוען המבקש, כי יש לשוב ולעיין בהחלטה הדוחה את בקשת הרשות לערער, וזאת מהטעם שהעונש שהוטל עליו חמור באופן ניכר מהעונש שהוטל על שותפיו לעבירה, וזאת למרות שחלקם של השלושה בעבירה ונסיבותיהם האישיות דומים. כן צויין, כי שותפיו של המבקש לעבירה פנו לבית-משפט זה בבקשת רשות לערער על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובקשתם טרם הוכרעה, אך עוכב ביצוע העונש עד למתן החלטה בעניינם.

בתגובת המדינה נאמר, כי ההליך בו נקט המבקש אינו תקין, שכן שינוי נסיבות אינו מהווה עילה לעיון מחדש בגזר-דין; כי ממילא מתן גזרי-דין בעניינם של שותפיו של המערער לעבירה אינו מהווה שינוי נסיבות בעניינו; וכי ההפרש בעונשים אינו חריג באופן המצדיק הקלה בעונשו של המבקש.

3.כאמור, בית-המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המבקש, וגזר עליו שנתיים מאסר לריצוי בפועל. עם-זאת, בית-המשפט המחוזי החמיר אף בעונשם של שותפיו של המבקש לעבירה, כך שעל כל אחד מהם הוטלה שנת מאסר בפועל, והופעלה שנת מאסר על-תנאי שהייתה תלויה כנגדם, ובסך-הכל ירצה כל אחד מהם שנתיים מאסר בפועל.

בתוך כך נדחתה בקשת הרשות לערער שהגישו השותפים לעבירה לבית-משפט זה, על-פי החלטתה של השופטת שטרסברג-כהן מיום 8.11.00 (רע"פ 6768/00).

לפיכך, מבלי להכריע בטענותיה של המדינה באשר להליך בו יש לנקוט בנסיבות אלה, מצאתי כי ההפרש בין העונש שהוטל על המבקש לבין עונשם של שותפיו לעבירה - העומד על שלושה חודשי מאסר בלבד, אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה בגזר דינו של בית-המשפט המחוזי, קל-וחומר, כשהמדובר הוא בערעור שני.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.