רע"פ 8702/99 אריה נווט נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של התפרצות בכוונה לגנוב, גניבה, והחזקת כלי פריצה. המבקש נדון בבית-משפט השלום לששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות-שירות, תוך הפעלה בחופף של שלושה חודשי מאסר על-תנאי. כן הוטלה על המבקש שנת מאסר על-תנאי.

על גזר-הדין הגישו, הן המבקש והן המדינה, ערעור לבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי (הנשיא מיכה לינדנשטראוס והשופטים שמואל ברלינר ויצחק דר) קיבל את ערעור המדינה ברוב-דעות, וקבע שגזר-הדין שניתן בבית-משפט השלום חורג לקולא. בית-המשפט המחוזי החמיר את עונשו של המבקש, וגזר עליו שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוגשה בקשת הרשות לערער המונחת בפניי, בגדרה טוען המבקש כנגד החמרת העונש.

דין הבקשה להידחות.

המבקש לא העלה שאלה משפטית חשובה, ולא הצביע על עילה אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות לערעור שני. גם עיוות-דין חמור, אשר יש בו, לעיתים, כדי להצדיק עריכת דיון שלישי בעניינו של בעל-דין, לא אירע פה, שכן העונש אשר נגזר על המבקש בבית-המשפט המחוזי הינו בתחום העונשים הסבירים, הנגזרים בגין עבירות כגון אלו בהן הודה המבקש, ולאור עברו הפלילי.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.