רע"פ 6795/14 שלמה זבידה נ. עיריית נתניה

1.

לפני בקשה על פי סעיף 6 ל פקודת ביזיון בית המשפט , שהגיש המבקש מאחר שעל פי שיטתו – המשיבה לא קיימה את האמור בהחלטתי מתאריך 19.07.2015.

כפי שיפורט להלן – אין מקום לקבל את הבקשה שבכותרת . טרם שאביא את נימוקי למסקנה זו, אפרט בקצרה את הרקע להגשתה של הבקשה.

2.

בין הצדדים לבקשה שבפני נוהלו הליכים שונים ומרובים, שעסקו, בעיקרם, בדוחו"ת חניה, שנרשמו בגין חניית רכב שהיה רשום בבעלותו של המבקש, אלא, שלטענתו של המבקש – הרכב נגנב ממנו, או ש"הולבשה" עליו זהות כפולה. יצויין כי במסגרת תביעותיו השונות, ובכללן בקשת רשות הערעור שבכאן, התייחס המבקש אך ורק לדוחו"ת שהוטלו על הרכב שטען כי נגנב, בעוד התשלום וההליכים כללו גם שלושה דוחו"ת נוספים, שהוטלו על רכב אחר שבבעלותו של המבקש.

1.

הבקשה שבפני הוגשה בעקבות ובמסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד (כב' השופטת נ' אהד ) ב-עפ"א 2266-06-14, מתאריך 08.09.2014, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (כב' השופטת ה' רוזנברג שיינרט ) ב-בע"א 34131-05-14, מתאריך 26.05.2014 – בה הוחלט לדחות על הסף את בקשתו של המבקש לביטול עיקול שהוטל עליו בגין הדוחו"ת שהתייחסו לרכב שנטען כי נגנב, וזאת מחמת חוסר סמכות עניינית.

2.

לאחר שיג ושיח שנוהל בין הצדדים – פורט בהודעת המשיבה מתאריך 21.06.2015 הסכם פשרה שהוצע למבקש (להלן: הסכם הפשרה ). בהודעה נאמר כי המשיבה מוכנה, לפנים משורת הדין , להשיב למבקש את הסכום ששילם עבוד דוחו"ת החניה (מושאי המחלוקת), וכן לבטל את תיק ההוצאה לפועל התלוי ועומד נגד המבקש בגין הוצאות משפט שהוטלו עליו בשל הדוחו"ת האמורים. כל זאת, בכפוף לכך כי המבקש יתחייב כי לא תהיה לו כל טענה או תביעה נוספת בעניין.

3.

בהחלטות מתאריכים 06.07.2015 ו- 14.07.2015 הוריתי על המבקש להודיע עד לתאריך 21.07.2015 האם הוא מסכים ל כל התנאים שפורטו בהצעתה של המשיבה.

4.

בתאריך 16.07.2015 המבקש הודיע כי הוא מסכים להצעת המשיבה. המבקש אף פירט את תוכן ההצעה בשנית, בזו הלשון:

"הריני מסכים להחלטה על פיה יוחזרו הסכומים ששילמתי בעבור הדוחו"ת וביטול תיק ההוצאה לפועל בגין הוצאות משפט שהוטלו עלי. כמו כן אבקש להסיר את העיקולים של הרכבים אשר בבעלותי שקשורים לקנסות באופן ישיר".

בהודעה זו המבקש אף הפנה לסעיף 18 לתגובת המשיבה מתאריך 31.12.2014, בו הודיעה המשיבה על נכונותה להיפגש עם המבקש כדי שוכלו לשקול את ביטול הדוחו"ת האמורים. יצויין כי בסעיף 17 לתגובה הנ"ל נכתב באופן מפורש כי המשיבה מוכנה לשוב ולבחון את הדוחו"ת "המתייחסים לרכב ששוכפל וזוייף".

5.

נוכח האמור לעיל, בהחלטה מתאריך 19.07.2015 הוריתי למשיבה: להשיב למבקש, לפנים משורת הדין, את הסכומים ששילם בגין דוחו"ת חניה שהוגשו נגדו; לדאוג לסגור את תיק ההוצאה לפועל שתלוי ועומד נגד המבקש, ואשר נפתח עקב אי-תשלום הוצאות משפט שהושתו עליו וכן לדאוג להסיר כל עיקול שהוטל על נכסי המבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל האמור. עוד קבעתי כי בהתאם להודעתו של המבקש, לא תהיה לו בעתיד כל טענה, או תביעה בקשר עם דוחו"ת החניה ותיק ההוצאה לפועל האמורים, וכי הבקשה למתן רשות ערעור – תימחק .

בכך אמורים היו להסתיים ההליכים. עם זאת, בתאריך 07.10.2015 המבקש הגיש בקשה על פי סעיף 6 ל פקודת ביזיון בית המשפט , בטענה כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויות, אותן קיבלה על עצמה ב הסכם הפשרה .

6.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה לה ובתשובת המבקש לתגובה, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה, וזאת אף ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים, מאחר שעל פני הדברים – אין הבקשה מגלה עילה, או מצריכה בירור (ראו והשוו: רע"א 8008/12 וכטל נ' שטיגליץ (8.1.2013) בפיסקה 6; רע"פ 3547/13 ורדי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה נתניה ( 05.10.2014). אבהיר ואנמק עתה טעמי בהקשר זה.

7.

בתאריך 11.11.2015 שלחה המשיבה הודעת עדכון, ובה הודיעה המשיבה כי היא אכן העבירה למבקש את החזר הדוחו"ת ששילם, וזאת למעט הסכומים ששילם המבקש בגין דוחו"ת חניה שלגביהם אין מחלוקת כי היו דוחו"ת "מוצדקים", וכן למעט הסכום שנגבה מהמבקש בגין הוצאות האכיפה שהוצאו בגין אותם דוחו"ת "מוצדקים". עוד נכתב בהודעה האמורה, כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח למבקש בגין אי תשלום הוצאות המשפט – נסגר.

8.

מהודעתו של המבקש מתאריך 30.11.2015 עולה כי המבקש גורס כעת כי החוב הרשום בהוצאה לפועל – לא נמחק, ועתה הוא משיג גם על כך שלא הושב לו הסכום שמשקף את

הוצאות הגביה

בגין הקנסות שאין חולק כי הם קנסות "מוצדקים" . בעניין הוצאות הגביה המבקש אף מפנה ל"פסק דין מחוזי בתל אביב של כב' השופטת ד' פלפל", ודומה כי כוונתו ל-ת"א 2328/99 טיומקין חגי נ' עיריית תל- אביב (20.07.2007), שעניינו אישור תובענה יצוגית, בעילה של גבית הוצאות אכיפה שלא כדין.

למעשה, טענותיו של המבקש מעוררות שאלה חדשה, החורגת מההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, ואף סוטה מגדרי המחלוקת שנתגלעה בתיק המקורי. בכך המבקש חורג הן ממתווה הסכם הפשרה , אותו אישר באופן מפורש, והן מגדרי ההליך, אשר כזכור, עניינו המקורי היה בקשה ל מתן רשות ערעור .

9.

בנסיבות אלו – ומשהבקשה למתן רשות ערעור פלילי ממילא נמחקה – הבקשה שלפני איננה מגלה עילה על פניה ולכן אין מקום להעניק למבקש סעד לפי פקודת ביזיון בית משפט .

10.

נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה שבפני להידחות . יודגש, כי ככל שלמבקש תהיינה טענות נוספות, שתצלחנה את משוכת התחייבותו שלא תהיינה לו עוד תביעות, או טענות במכלול – יהיה עליו לפנות לערכאות המתאימות, ולא עוד במישרין לבית משפט זה.