פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6803/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
אריק בנימינוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 71902/05 מיום 26.7.06 שניתן על ידי כבוד סגן
נשיא ז' המר והשופטות: ד' קרת-מאיר ו-י' שיצר
החלטה
1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו נטען, כי ביום 22.4.04,שעה שנסע לאחור ברכב לטאטוא דרכים, הוא פגע בהולך רגל אשר חצה במעבר חציה. הולך הרגל נפצע, הובהל לבית-חולים, וזמן קצר לאחר מכן הלך לעולמו. על פי הנטען, נסע המבקש לאחור שעה שאחז בידו האחת טלפון נייד עמו שוחח, מבלי שהפעיל את מערכת המצלמות שהיתה מותקנת ברכב ואפשרה לו לראות את הנעשה מאחור, וללא סיועו של מכוון.
2.בישיבת ההקראה, הודה המבקש בעובדות שיוחסו לו, אולם טען כי נהג כפי שהדריכו אותו מעסיקיו, היינו, לנסוע לאחור בכל פעם שיימצא רבב בקטע הכביש אותו ניקה תוך כדי נסיעתו קדימה, וללא צורך להפעיל את מערכת המצלמות. בית-המשפט קבע כי המבקש נסע אחורנית ללא כל צורך, בניגוד להוראת סעיף 45 לתקנות התעבורה, וכי טענתו אודות הדרכת מעסיקיו אינה מעלה ואינה מורידה לצורך הרשעתו. לפיכך, הורשע המבקש בעבירה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בשילוב עם סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בהמשך, נגזר דינו לשישה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, ארבעה חודשים מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה במשך עשר שנים, ושישה חודשי פסילה על תנאי. כן ניתן בעניינו צו מבחן למשך שנה.
3.המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית-המשפט סרב לאפשר לו להגיש ראיה נוספת מחמת היותה לא רלוונטיות, ובהמשך, נוכח חומרת העבירה, ועבירות תנועה רבות שנזקפו לחובת המבקש, נדחה ערעורו והעונש נותר על כנו. מכאן הבקשה שבפני לקבלתה של רשות לערער, בה שב המבקש ומפרט טענות שהעלה בעבר, ושלהשקפתו הערכאה קמא התעלמה מהן.
4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות לערעור נוסף יוחדה למקרים חריגים בהם קיימת הצדקה לברר שאלות משפטיות כלליות, המשליכות על עניינם של בעלי דין רבים (השוו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , לא פורסם). יתרה מכך, ככלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער, ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). כך או כך, עונשו של המבקש אינו מבטא פן כלשהו של חומרה, הואיל ולחובתו עבר תעבורתי מכביד, ובדרך נהיגתו הפעם, שהסתיימה בתוצאה קטלנית, היתה כרוכה רשלנות ברמה גבוהה ביותר.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ט באב התשס"ו
(23.8.06).
ש ו פ ט