רע"פ 6848/14גיא פרץ נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופט ר' בן-יוסף ) בעפ"ת 39657-08-14 מיום 11.9.2014, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו ( השופט א' זרזבסקי ) בת"ד 519-04-12 מיום 8.6.2014 . ובקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; נהיגה בקלות ראש לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 9.5.2011 נהג המבקש באופנוע ונכנס לצומת מבלי לציית לאור האדום שבכיוון נסיעתו והתנגש עם כלי רכב אחר. כתוצאה מהתאונה, נחבלו המבקש ונהג הרכב האחר, וניזוקו כלי הרכב המעורבים בתאונה.

3.

בבית משפט השלום טען המבקש כי המשיבה לא הוכיחה את תקינות מערכת הרמזורים של הצומת. עוד העלה המבקש שלוש אפשרויות שגרמו לו להחליק. הראשונה, כתם שמן על הכביש. בהקשר זה טען המבקש כי זירת התאונה לא נבחנה ולא ניתן לשלול קיומו של ליקוי בכביש. השנייה, האופנוע היה בנטייה ימינה. השלישית, תקלת בלמים. בית משפט השלום דחה את טענותיו של המבקש והרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. נקבע כי המבקש הודה כי נכנס לצומת באור אדום; כי הוא לא טען לתקלה במערכת הרמזורים; וכי האפשרויות להחלקת האופנוע הן בגדר השערות ללא כל ביסוס. לנוכח האמור, הטיל בית משפט השלום על המבקש קנס בסך 1,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה למשך שלושה חודשים. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וחזר על טענותיו אותן טען בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי במקרה הנוכחי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט השלום. נקבע כי טענותיו של המבקש בדבר תקלה באופנוע או כתם על הכביש לא הוכחו וכי המבקש העיד כבר באמרתו במשטרה כי הוא הגיע לצומת והתקרב אליה כשהוא נוהג במהירות העולה על המהירות המותרת ומשכך לא הספיק לעצור עובר להחלפת האורות ברמזור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

בבקשתו טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את טענותיו בדבר אפשרות קיומו של כתם שמן על הכביש או תקלה בבלמי האופנוע, מבלי לבחון את זירת התאונה או את תקינות האופנוע ובכך טוען הוא למחדלי חקירה. לשיטתו, התרחיש אותו הוא מתאר, לפיו הייתה תקלה באופנוע או כתם על הכביש, הוא תרחיש אפשרי ויש לקבלו אם לא הוכח אחרת. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שייחס לו נהיגה במהירות על אף שעובדה זו לא צוינה בכתב האישום. לבסוף, טוען המבקש כי המשיבה לא הוכיחה שמערכת הרמזורים הייתה תקינה, וכי תוכנית הרמזורים שהוגשה הינה משנת 2004.

5.

אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור ניתנת כאשר המקרה מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או נוכח שיקולי צדק ייחודיים (ראו: רע"פ 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה הנוכחי אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. לגופה של הבקשה, אין בידי לקבל את טענות המבקש בדבר מחדלי חקירה. כניסה לצומת באור אדום, מקימה חזקה של נהיגה בקלות ראש ועל המבקש לסתור את החזקה רובץ נטל ההוכחה. המבקש העלה השערות לאפשרות החלקת האופנוע שבו נהג – קיומו של כתם שמן על הכביש או תקלה באופנוע – מבלי כל ביסוס ומשכך נדחו הן על ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. המבקש אף ציין כי הוא לא חזר לזירת התאונה כדי לבדוק את מצב הכביש ולברר את הגורם להחלקה. גם המכתב אותו הגיש המבקש אינו מוכיח תקלה באופנוע שכן כל הכתוב בו הוא ש" קיימת אפשרות של ליקוי" שעלול להשפיע על "עוצמת הבלימה". איני גם מוצא פגם בכך שבית המשפט המחוזי התייחס לעובדה כי המבקש נכנס לצומת במהירות העולה על המהירות המותרת. שכן, המבקש מסר בעצמו במשטרה כי הוא הגיע לצומת והתקרב אליה במהירות העולה על המהירות המותרת. לבסוף, לא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה המשיבה לא הוכיחה את תקינות מערכת הרמזורים. שכן, המבקש לא טען כי הייתה תקלה ברמזורים ומכל מקום הוא הודה בעובדה שהוא נכנס לצומת באור אדום .

6.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזה. לפיכך, ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.