פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
687/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יוסף קובוס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.1.11 בע"פ 17549-12-10 שניתן על ידי כבוד
השופט אמנון כהן
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ברוך בן-יוסף
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 17549-12-10, כבוד השופט א' כהן ) מיום 18.1.2011, בו נדחה
ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (ת"ד 2481-09, כבוד השופטת ש' לארי-בבלי ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פניית פרסה בחוסר זהירות, לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות ); עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות; עבירה של גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; וכן עבירה של חבלה של ממש, לפי תקנה 38(3) לתקנות. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 15.5.2007 פנה המבקש פניית פרסה שלא בבטחה ופגע ברוכב אופנוע (להלן: המתלונן ).
בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש של קנס בסך 1,000 ש"ח, פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של חמישה חודשים וכן שלושה חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בהכרעת הדין, דחה בית המשפט את טענתו של המבקש לפיה המתלונן הוא שנהג באופן לא בטוח ופגע ברכבו. בנוסף, העדיף בית המשפט את עדותו של עד ההגנה, לפיה ניתן לבצע פרסה במקום האירוע, על פני עדותו של המבקש. לבסוף, קבע בית המשפט כי שגתה המשטרה בכך שלא תיעדה את העימות בין שני הנהגים.
על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי לא מצא מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה המבקש אכן החל בביצוע פניית פרסה. עוד קבע בית המשפט כי מחדלי החקירה שנפלו בתיק אינם מצדיקים את זיכויו של המבקש וכי העונש שהוטל עליו אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי מחדלי החקירה של המשטרה אינם מצדיקים במקרה זה את ביטול כתב האישום. כמו כן, חוזר המבקש על טענתו לפיה לא ניתן היה לבצע פניית פרסה מהמקום בו עמד.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף טענות המבקש, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.
מעבר לנדרש אציין כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש טוען כי יש להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה ביצע פניית פרסה. אין בידי לקבל טענה זו. הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 2485/00
פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פסקה 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009)). מקרה זה אינו מקרה חריג אשר מצדיק סטייה מהלכה זו. בית משפט השלום, לאחר ששמע את העדים, קבע כי גרסתו של המבקש אינה מהימנה בעיניו, זאת בניגוד לעדות לפיה ניתן לבצע פניית פרסה במקום. במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב. טענותיו של המבקש בנוגע למחדלי החקירה, אף הן דינן להדחות. אכן, נראה כי נפלו בחקירתו של מקרה זה מחדלים, אך אין בהם בכדי להצדיק את ביטולו של כתב האישום, צעד אשר שמור למקרים קיצוניים במיוחד. בנוגע לגזר הדין, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום,
כ"א בשבט התשע"א (26.1.2011).
ש ו פ ט