רע"פ 6896/16 מתן חן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון - נשיא ; י' עדן ; ו- ג' שלו ), בעפ"ג 16685-06-16, מיום 20.7.2016. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר ), בת"פ 28255-06-12, מיום 7.6.2016.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 7.9.2016, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשתו.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 23.6.2013, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון עם המשיבה, במספר עבירות אשר פורטו בשני כתבי אישום מתוקנים. מעובדות כתב האישום המתוקן הראשון, עולה כי ביום 8.12.2011, גנב המבקש טלפון חכם, מסוג אייפון 4S , מדוכן השייך למעבידו, ובגין כך הורשע המבקש בעבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ).

3.

על פי עובדות כתב האישום השני, ביום 26.3.2013, קשר המבקש קשר עם אדם נוסף (להלן: השותף ) לשם ביצוע התפרצות לדירתו של מכר משותף של השניים (להלן: המתלונן ). המבקש ושותפו הגיעו, בצוותא חדא, לדירה המצויה ברחוב רמלה בבאר שבע, שבבעלות אביו של המתלונן. השותף פרץ את חלון הדירה ונכנס לתוכה במטרה לגנוב, שעה שהמבקש שימש כתצפיתן מחוץ לדירה. המבקש ושותפו גנבו, בין היתר, 4 שעונים, 3 צמידים, תכשיטים, מצלמה, ציוד אלקטרוני, בשמים, ועוד. בגין אירוע זה, הורשע המבקש בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; התפרצות לבית מגורים לשם ביצוע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

בהמשך, שימש המבקש כתצפיתן גם בעת שהשותף התפרץ למספרה, הנמצאת בסמוך לבית שבו בוצעה הפריצה הקודמת. מן המספרה נגנבו, בין היתר, 9 שעונים, ציוד מספרה, ועוד. בגין כך, הורשע המבקש בסיוע להתפרצות לבניין, שאינו מקום מגורים או תפילה, ובצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין.

ביום 23.6.2013, הגיעו הצדדים להסדר טיעון בעניינו של המבקש. בהסכמת הצדדים הוזמן תסקיר מבחן אודות המבקש, והצדדים הסכימו לטיעון פתוח לעונש. בהמשך, נדחה מועד הדיון שנועד לטיעונים לעונש מספר רב של פעמים, ובמהלך אותה תקופה הוגשו מספר תסקירי מבחן בעניינו של המבקש. התסקירים השונים שהוגשו ביחס למבקש העלו תמונה לא אחידה. אחדים מהתסקירים היו שליליים ואחרים הציגו תמונה חיובית של המבקש, ואף המליצו על עונש של שירות לתועלת הציבור. ביום 4.2.2016, הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו להסכמה עונשית לפיה יעתרו במשותף להשית על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל לרצות בדרך של עבודות שירות. זאת, ככל שיימצא מתאים לכך על ידי הממונה על עבודות השירות. באותו מעמד הבהיר בית המשפט לצדדים, כי הוא איננו מחויב לכבד את הסדר הטיעון.

4.

ביום 1.3.2016, הוגשה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, שבה נאמר כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות. חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות העלתה כי המבקש

היה "מוכר היטב למערך עבודות השירות" . כפי שעולה מחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, זמן מה קודם לכן, הורשע המבקש בבית משפט השלום בנצרת (ת"פ 47132-09-14 מדינת ישראל נ' חן (28.4.2015)) בביצוע מספר עבירות נוספות. בעקבות הסדר טיעון שנקשר בין הצדדים באותו הליך, גזר בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' במביליה-אינשטיין ) על המבקש 6 חודשי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות. הממונה על עבודות השירות ציין בחוות דעתו, כי המבקש "לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו על ידי בית המשפט [בנצרת] " , וכי "ניכר כי [המבקש] אינו מקבל מרות לסמכות החוק" . לאור תפקודו השלילי, חיווה הממונה על עבודות השירות את דעתו כי המבקש אינו מתאים, במסגרת ההליך הנוכחי, לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות. יצוין, כי לטענת המשיבה, עובדת הרשעתו של המבקש בהליך הנפרד האמור, לא הייתה ידועה לה.

5.

ביום 7.6.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בעניינו של המבקש. בגזר הדין, ציין בית משפט השלום כי "הסדר הטיעון שהוצג נופל במידה משמעותית מרמת הענישה הראויה ומהרף התחתון של מתחם העונש ההולם" . חרף זאת, ובשל עמדת התביעה, אשר בחרה ליתן משקל לתסקירים המאוחרים יותר, שהיו חיוביים יחסית, החליט בית משפט השלום לאשר את תקופת המאסר עליה סיכמו הצדדים במסגרת הסכם הטיעון, היינו, 6 חודשי מאסר. עם זאת, ולנוכח חוות דעתו השלילית של הממונה, קבע בית משפט השלום כי ריצוי עונש המאסר לא ייעשה בדרך של עבודות שירות, אלא שהמבקש ירצה מאסר בפועל. לאור זאת, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, כל עבירת רכוש מסוג פשע; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, כל עבירת רכוש מסוג עוון.

6.

ביום 7.6.2016, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, על גזר דינו של בית משפט השלום. בערעור נטען כי מאז ניתנה חוות דעתו השלילית של הממונה על עבודות השירות, שינה המבקש את אורחותיו. כראיה לכך, הוצגה המלצה חיובית ממעסיקו של המבקש במסגרת עבודות השירות, שביצע בהליך האחר. לטענת המבקש, היה על בית משפט השלום לאפשר לו הזדמנות נוספת בפני הממונה על עבודות השירות, אשר לבטח היה משנה את דעתו.

7.

בתאריך 20.6.2016, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט השלום "האריך באפו ולא סטה מהסדר הטיעון שיסודו היה בטעות".

זאת, כיוון שהמשיבה לא ידעה, באותה עת, על עברו הפלילי של המבקש, בעקבות הרשעתו בבית משפט השלום בנצרת.

בית המשפט המחוזי הוסיף עוד, כי הסדר הטיעון "נמצא מקל עם המערער בצורה מופרזת ביותר" . לאור זאת, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, בציינו כי "ערעור זה אין בו ממש וטוב היה שלא יוגש משיוגש" .

בקשת רשות הערעור

8.

ביום 6.9.2016, הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נסבה על אופן ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. בבקשה נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר אישר את החלטתו של בית משפט השלום לחרוג מדרך ריצוי העונש, שעליה הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, "שלגביו הכלל הוא שיש לכבדו" . עוד נטען, כי מאז ניתנה חוות הדעת השלילית מטעם הממונה על עבודות השירות, שינה המבקש את דרכיו, והוא אף סיים לרצות, לאחרונה, את עבודות השירות הקודמות בהצלחה. לאור זאת, כך נטען, מדובר בסיטואציה מובהקת שבה מתקיימים שיקולי צדק מיוחדים התומכים במתן רשות הערעור בעניינו.

דיון והכרעה

9.

הלכה מושרשת היא, כי בקשות רשות ערעור ב "גלגול שלישי"

בפני בית משפט זה, תתקבלנה במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה ציבורית רחבה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או לחילופין, כאשר קיים חשש מפני עיוות דין או חשש מפני אי צדק ממשי כלפי המבקש ( רע"פ 2065/14 אבו מדיגם נ' מדינת ישראל (9.6.2014); רע"פ 8651/13

סקה נ' מדינת ישראל (31.3.2014); רע"פ 182/13

משה נ' מדינת ישראל (21.1.2013) ). לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי בקשה זו איננה עומדת באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור, ב "גלגול שלישי" , ו מטעם זה, כשלעצמו, אין בידי להיעתר לבקשה.

10.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופם של דברים, לא מצאתי כל הצדקה להתערב בעונש אשר השית בית משפט השלום על המבקש, שאושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש הורשע בשורה של עבירות רכוש חמורות, כאשר אין מדובר בהרשעתו הראשונה בעבירות מסוג זה. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדתו של בית משפט השלום, כי העונש המוצע, במסגרת הסדר הטיעון, מקל יתר על המידה עם המבקש. חרף זאת, קיבל בית משפט השלום את עמדת התביעה ככל שהדבר נוגע למשך המאסר שהושת על המבקש. יצוין, כי העובדה שהמבקש אמור לרצות את תקופת המאסר מאחורי סורג ובריח, ולא בדרך של עבודות שירות, היא שהטתה את הכף מבחינתו של בית משפט השלום לאישורו של הסדר הטיעון המקל. בנסיבות אלו, סבורני שאין מקום להתערבות בהחלטת בית משפט השלום, אשר אושרה בפסק דינו של המחוזי.

עוד יש להוסיף, כי לנוכח חוות דעתו השלילית של הממונה על עבודות השירות, לא היה מקום להיענות לבקשתו של המבקש ולהפנותו בשנית אל הממונה, בטענה כי הוא שינה מאורחותיו.

11.

החלטתי מיום 7.9.2016 , בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הוטל על המבקש, מתבטלת בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.10.2016, עד לשעה 10:00 בבוקר, בימ"ר "דקל" או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.