רע"פ 6907/07 צביה חכם נ. מדינת ישראל

1.

ביום 13.11.1999 קיפח רוכב אופנוע את חייו בתאונה בה היתה מעורבת המבקשת, ואשר נגרמה כתוצאה מפנייתה בצומת שלא היה פנוי, ומבלי שנתנה את דעתה להגעתו של רוכב האופנוע מהכיוון הנגדי. בית-משפט השלום לתעבורה בחדרה הרשיע אותה, לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], אי-מתן זכות קדימה בצומת לפי תקנה 64(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ובפניה שלא בבטחה, עבירה לפי תקנה 41 לאותן תקנות. בעקבות הרשעתה, נדונה המבקש לשישה חודשי מאסר בהם תשא בדרך של עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על-תנאי, והיא נפסלה מלהחזיר ברישיון נהיגה במשך שנתיים. כמו כן, נקבע כי המבקשת תהיה נתונה בפיקוחו של שרות המבחן במשך 18 חודשים.

2.

בעלי הדין התקשו להשלים עם פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, ואת השגותיהם הביאו בפני בית המשפט המחוזי. המבקשת הלינה על הרשעתה וטענה כי רוכב האופנוע נסע במהירות מופרזת, והואיל ושדה הראיה שעמד לרשותה היה מוגבל ביותר, היא לא היתה יכולה להבחין בו ולמנוע את התאונה. ערעורה של המשיבה כוון כנגד אורכה של תקופת הפסילה. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת, קיבל את ערעור המשיבה, והעמיד את תקופת הפסילה על חמש שנים.

3.

עתה עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער, הואיל, ולהשקפתה, לא התייחס בית-המשפט המחוזי לכלל טענותיה בערעור. בנסיבות אלו היא סבורה כי נכון יהיה לשמוע את הערעור בשנית, בפני מותב אחר של בית משפט קמא. עוד נטען, כי עונש הפסילה שהושת עליה חורג לחומרה, וזאת נוכח עברה התעבורתי הנקי, והעובדה שמאז קרות התאונה חלפו שמונה שנים.

4.

דין הבקשה להידחות. עניינה של המבקשת לובן בפני שתי ערכאות, אשר נתנו את דעתן לכלל הנסיבות, ובכך די. גם השגותיה כנגד אורכה של תקופת הפסילה אינן מצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית, הן משום ההלכה הנוהגת לפיה חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה לערעור נוסף, והן נוכח חומרת האירוע בו היתה מעורבת.

הבקשה נדחית.