רע"פ 6924/08 רוני שוורץ נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המבקש, עורך דין במקצועו, הורשע על פי הודאתו בשורה ארוכה של עבירות: זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שבועת שקר, הונאה בכרטיס חיוב, גניבה בידי מורשה, שיבוש מהלכי משפט, השמטת הכנסה מדו"ח, הכנה או קיום פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה. במישור העובדתי נטען, כי המבקש איתר באמצעות אחר קרקעות שבבעלותם של תושבי חוץ, ובהמשך זייף בעצמו או בעזרת אחרים מסמכים שונים באמצעותם מכר את הקרקעות תוך שהוא משלשל את התמורה לכיסו.

בעקבות ההרשעה דן בית משפט השלום את המבקש ל-60 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 30 אלף ש"ח והוא חויב לפצות את קורבנותיו בסכום של 150 אלף ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר מותנה בן 8 חודשים, בחופף.

2.

שני הצדדים לא השלימו עם העונש, ואת השגותיהם הביאו בפני בית המשפט המחוזי. בסופו של יום דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש, וקיבל את ערעור המשיבה במובן זה שתקופת המאסר בה ישא המערער בגין הרשעתו בתיק זה (60 חודשים) תישאר על כנה, אולם נקבע כי הוא ישא במאסר המותנה שהופעל במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 66 חודשים. בית המשפט המחוזי הוסיף וחייב את המבקש בקנס בסך 150 אלף ש"ח או מאסר תמורתו למשך 25 חודשים. גם שיעורו של הפיצוי

הוגדל במידה ניכרת, והועמד על 652 אלף ש"ח.

3.

בבקשה שבפנינו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולטעמו קיימות מספר סוגיות המחייבות ליבון נוסף:

א)

כיצד אמור בית המשפט לדון ולהכריע בטענת נאשם לפיה שהייתו בתנאי כליאה תסכן את חייו.

ב)

האם נדרש בית המשפט המתכוון להשית קנס על נאשם, לדרוש כי יוצגו בפניו ראיות באשר ליכולתו הכלכלית.

חרף הצגתן של אותן סוגיות כשאלות עקרוניות אשר עשויות להשליך על רבים, בפועל מדובר בסוגיות פרטניות הקשורות קשר הדוק לנאשם העומד לדין, שהרי מצב בריאות ויכולת כלכלית משתנים מנאשם לנאשם. כך או כך, אין כלל ספק כי בתי המשפט מצווים לבחון את נסיבותיו של הנאשם בטרם יגזרו את עונשו, שהרי בבסיס שיטתנו המשפטית עומד העיקרון של ענישה אינדיווידואלית. כך נוהגים בתי המשפט מימים ימימה, וכך עשה בית המשפט המחוזי אשר בחן בהרחבה את שאלת מצב בריאותו של המערער ויכולתו לשאת במאסר במתקן כליאה. באשר לקנס - גם בעניין זה ההלכה ברורה, לאמור, אין גוזרים על נאשם קנס שהוא אינו יכול לעמוד בו. אולם כדי לעמוד על נתוניו של נאשם, לא נדרש בית המשפט לערוך "חקירת יכולת" הנהוגה בהוצאה לפועל, ודי שיתרשם מהנתונים המובאים בפניו. ולעניינו של המערער, נוכח טובת ההנאה שהפיק המבקש מן העבירות, היה בית המשפט רשאי גם רשאי להניח שהקנס מצוי בגדר יכולתו לשלמו.

4.

העולה מכך, הוא שבידי המבקש אין כדי להצביע על עילה כלשהי שתצדיק את ברור עניינו בפני ערכאה שלישית, וככל שיהא סבור כי שרות בתי הסוהר אינו מעניק לו את הטיפול הרפואי ההולם, פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב-1971. דרכי פעולה נוספות העומדות לרשות המבקש, הן אלו בהן עוסקים סעיף 16 לפקודת בתי הסוהר וסעיף 7(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"ח-2001.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.