רע"פ 6951/08 איתן בן יעקב נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום באילת יוחסו למבקש שני מקרים של התפרצות למקום מגורים וגניבה, וכן החזקת רכוש החשוד כגנוב. על-פי הנטען בכתב האישום, בשתי הזדמנויות שונות פרץ המבקש לדירות מגורים באילת וגנב מתוכן פרטי רכוש, ובביתו הוא החזיק נכסים החשודים כגנובים. בהכרעתו מיום 23.7.2007 הרשיע בית-משפט השלום ( כבוד השופטת ד' בלטמן קדראי ) את המבקש בעבירות ההתפרצות, הגניבה והחזקת הרכוש הגנוב שיוחסו לו באישום הראשון. מנגד, פסק בית-המשפט לזכות את המבקש מעבירות ההתפרצות והגניבה אשר יוחסו לו בגדרי האישום השני, והסתפק בהרשעתו בהחזקת רכוש החשוד כגנוב. בעקבות הרשעתו נגזרו למבקש שמונה חודשי מאסר, הופעל, במצטבר, עונש מאסר על-תנאי בן שמונה חודשים, ונקבעו שתי תקופות של מאסר על-תנאי.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. טענותיו נגד הכרעת הדין נסבו סביב הרשעתו בעבירות ההתפרצות והגניבה. בנוסף, טען כי יש מקום להקל בעונשו, לאור העובדה

ששהה במעצר בית במשך שנתיים, וכן להורות על נשיאת עונשי המאסר בחופף. בית-המשפט המחוזי ( כבוד הנשיא י' פלפל , סגן-הנשיא נ' הנדל ו השופטת ר' יפה-כ"ץ ) קיבל את הערעור וביטל את ההרשעה בעבירה של התפרצות למקום מגורים. נקבע, כי לא היה בראיות שהובאו בפני בית-משפט השלום כדי לבסס את האישום בעבירה זו. בעקבות כך הופחת עונש המאסר שהושת על המבקש והועמד על ששה חודשים, ובוטלה הפעלתו של עונש המאסר על–תנאי. תחת זאת, הפעיל בית-המשפט המחוזי, באופן מצטבר, עונש מאסר נוסף על–תנאי, בן 4 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד המבקש בגין עבירות מסוג עוון. יתר חלקי פסק-דינו של בית-משפט השלום נותרו על כנם.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובקשתו מופנית, רובה ככולה, לחומרת העונש, תוך שהוא מפנה לנימוקים אשר שימשו אותו בפני בית משפט קמא.

דין הבקשה להדחות, מן הטעם שאין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ומשכך אינה מקימה עילה למתן רשות לערעור שני (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3), 123 (1982)). יתרה מכך, כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיום דיון ב"גלגול שלישי", למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (1) 646 (2003)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עם אותם חריגים. למבקש עבר פלילי מכביד בדמות חמש הרשעות קודמות, לרבות בעבירות רכוש, בגינן אף נשא בעבר במאסר. לא זו אף זו, העבירות נושא הבקשה הנוכחית בוצעו בידי המבקש שבועיים בלבד לאחר שנגזר דינו בפרשה אחרת עליה הועמד לדין בבית-משפט השלום בעכו. למרבה הצער, נראה כי בכל אלה לא היה כדי להרתיע את המבקש מלשוב ולשלוח ידו בדבר עבירה. שירות-המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש, לאחר שמצא כי הוא מתקשה לקבל אחריות למעשי העבירה, והמליץ על "ענישה ממשית אשר תבטא את הצורך להעמיד גבולות חברתיים ראויים, תוך התחשבות במעצר הבית הארוך שמרצה הנאשם". בנסיבות אלו סבורני, כי העונש אשר הושת על המבקש הינו ראוי ומאוזן.

אף טענות המבקש לעניין הפעלת עונש המאסר על-תנאי במצטבר למאסר שנגזר לא יוכלו להועיל לו. ככלל, בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, משהורשע אדם בביצוע עבירה ואף הופעל בעניינו עונש מאסר על-תנאי, ישא הוא בשתי תקופות המאסר בזו אחר זו. זאת למעט אם הורה בית המשפט, מטעמים שירשמו, על נשיאת עונשי המאסר בחופף. בנסיבות עניינו של המבקש, כפי שתוארו לעיל, איני מוצא כי מתקיים בעניינו טעם שכזה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.