רע"פ 6954/21 מוניר נגיב חיר נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי ) בעפ"א 7609-09-21 מיום 7.10.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום בעכו (השופטת ד' עופר ) בבצה"מ 28938-05-20 מיום 22.7.2021.

2.

ביום 6.4.2020 ניתן צו הריסה מנהלי בהתאם לסעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ט–1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ), בנוגע לסככה בשטח של כ-277 מ"ר הבנויה מקונסטרוקציית פלדה ולוחות פח; משטח מצעים בשטח של 1,631 מ"ר; וגדר רשת שהוקמה מסביב לסככה באורך של 163 מטר, כולם בחלקה 49 בגוש 18788 באבו סנאן, שהיא קרקע חקלאית.

3.

בקשה שהגיש המבקש לביטול צו ההריסה נדחתה בהחלטת בית משפט השלום, בה נקבע כי לא מתקיימת אחת מן העילות לביטול צו מנהלי, המנויות בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה.

בהחלטה קבע בית המשפט כי בניגוד לטענת המבקש, הבנייה נעשתה שלא לפי ההיתר, לא במיקום שהותר ולא לצרכים החקלאיים שהותרו – חממה לגידול פרחים, שכן המבנה שנבנה בפועל מיועד לשמש כמועדון או בר. כן נקבע כי הצו ניתן במסגרת הזמנים בחוק – דהיינו לא חלפו מעל לשישה חודשים מסיום הבנייה ועד למתן הצו.

עוד נדחתה טענת המבקש לאכיפה בררנית, שהועלתה "באופן סתמי וכללי ביותר, ללא פירוט מינימאלי", וכן נדחתה הטענה לשיהוי מצד הרשות.

בעניין השיהוי, נקבע כי מעת שהתגלתה אי החוקיות ועד שהוצא הצו חלפו חמישה חודשים ושבוע, וכי אכן מדובר בפרק זמן חריג, ומבלי שניתן כל הסבר לפער הזמנים. חרף זאת, נקבע כי אין בפגם כדי להצדיק את ביטול הצו, נוכח העובדה שהוגש בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בחוק, כמו גם בשל חוסר ניקיון כפיו של המבקש. שכן, נקבע כי אין מדובר בבנייה בתום לב ותוך סטייה קלה מן ההיתר שניתן, כי אם בבחירה ביודעין לבצע בנייה אסורה תוך ניצול ההיתר לצרכים אחרים. עוד צוין כי המבקש עצמו הגיש את בקשת הביטול באיחור, כשלושה שבועות מחלוף המועד שנקבע לכך בחוק.

4.

ערעור המבקש על החלטה זו נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בפסק הדין נקבע כי בערעור נכללו אותן הטענות שהועלו ונדחו על-ידי בית משפט השלום, וכי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות אלו. זאת, הן במישור העובדתי – ביחס לשאלה האם עבודות הבנייה בוצעו כדין והאם הצו ניתן במסגרת הזמנים לפי חוק, והן ביחס לטענת השיהוי – שכן אף אם נפל פגם מנהלי בהוצאת הצו אין בכך להביא בהכרח לביטולו, נוכח דוקטרינת הבטלות היחסית, מהטעם שאין המדובר בפגם חמור ביותר.

עוד נקבע, כי התנהלות המבקש מלמדת על חוסר תום ליבו וחוסר ניקיון כפיו, לאור כך ש"כבר בתחילת הבנייה המערער [המבקש, י' א' ] התכוון להקים במקום מועדון סנוקר ובר... כך שהוא מעולם לא התחיל להקים את החממה", וכי לאור העובדה שהמבקש חרג מן היתר הבנייה במספר היבטים, אין מקום לבחון את השאלה האם היה ניתן לקבל היתר.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

6.

המבקש משיג על דחיית טענת השיהוי בעניינו, אף שנקבע כי מדובר בפרק זמן חריג. נטען כי תכלית צווי ההריסה המנהליים הינה "לעצור עבודת בניה באיבה", וכי המתנה לתקופה העולה על חמישה חודשים אינה סבירה ומידתית.

עוד טוען המבקש כי שגה בית משפט המחוזי עת קבע כי אין בשאלה אם ניתן היה להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית כדי לשנות מהחלטתו, וזאת בניגוד לפסיקה.

לבסוף, טוען המבקש כי את השאלה אם הבנייה בוצעה בחריגה מההיתר, היה ראוי לבחון בהליך שיפוטי ולאחר הגשת כתב אישום, ולא בהליך מנהלי, על-מנת שיוכל היה להביא ראיות לטענותיו.

7.

דין הבקשה להידחות.

8.

הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית, בעלת השלכות החורגות מעניינו של המבקש, או במקרים שבהם עולה חשש כי נגרם עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני (רע"פ 5273/21 אברמוב נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע , פסקה 8 (4.8.2021)).

הבקשה שבפניי אינה עומדת באמות מידה אלו. טענות המבקש נוגעות אך לעניינו הפרטני, ומרביתן ככולן נידונו ונדחו על ידי הערכאות הקודמות.

9.

למעלה מן הצורך, מקובלת עלי הקביעה כי העילות המנויות בסעיף 229 לחוק התכנון והבנייה אינן מתקיימות כאן, לאור הקביעות העובדתיות שניתנו בהליך, עליהן גם המבקש אינו משיג.

10.

איני מקבל את טענת המבקש כי ראוי היה לנהל הליך משפטי בשאלה האם בוצעה חריגה מהיתר, לשם הבאת ראיות נוספות, מהטעם שבשאלה זו ניתנה קביעה עובדתית ברורה על-ידי בית משפט השלום, לאחר ששמע בעניין זה את מפקחי היחידה הארצית והוגשו בפניו הצילומים הרלוונטיים, והמבקש אף לא משיג על קביעה זו לגופה.

יודגש, כי בית משפט השלום אף ציין כי " טענות המבקש בעניין זה הן סתמיות, ואינן נתמכות בעדות של המהנדס שטיפל בהליך הרישוי ", אף שניתנה לו הזדמנות נוספת להביא תצהיר זה, וכי למעשה הוא לא הביא כל ראיה לתמוך בטענותיו.

11.

כמו כן, דין הטענה באשר לאפשרות להכשיר את בניית המבקש להידחות, לאחר שזו לא נסמכה על טענה עובדתית כלשהי ודומה כי נטענה "כלאחר יד", בשים לב לכך שלא הוצגה בפניי כל אפשרות ממשית ל"הכשרת" עבודות הבנייה.

עוד יוער כי אמירה זו של בית המשפט המחוזי הובעה על רקע טענת בא-כוח המבקש בהליך הקודם, לפיה ניתן היה להתיר את בניית המבנה במיקומו הנוכחי. בהתאם, מקובלת עליי הכרעתו שאין בכך כדי לשנות מההחלטה, לאור הקביעה העובדתית כי המבקש חרג מהיתר הבנייה במספר היבטים – סוג המבנה וייעודו, כמו גם מיקומו.

12.

לבסוף, חרף הנופך העקרוני שהמבקש ניסה לשוות לטענת השיהוי , מדובר אך בשאלת יישומה של דוקטרינת הבטלות היחסית על הנסיבות במקרה דנן, שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 8705/18 יאסין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל (13.12.2018)).

אף לגופה של טענה, מקובלות עליי קביעות הערכאות הקודמות לפיהן אין מדובר בפגם כה חמור המצדיק את בטלות הצו, וזאת ביתר שאת נוכח התנהלותו של המבקש, כפי שפורט בהליכים הקודמים – חוסר תום הלב שבבנייה מלכתחילה לייעוד אחר מהמותר, וכן האיחור בהגשת בקשת הביטול.

לכך אוסיף כי בבקשתו בפניי הציג המבקש את העובדות הנוגעות להליך, עליהן "אין כל מחלוקת", כדבריו, ובין היתר ציין כי פעל בהתאם להוראות ההיתר ובנה מבנה חקלאי בהתאם לקווי הבניין המאושרים, וכי הבנייה הסתיימה כבר באוגוסט 2019. מצג עובדתי זה מנוגד בפירוש לקביעותיו העובדתיות בית משפט השלום, שאושרו על-ידי בית המשפט המחוזי, והצגתן כעובדות עליהן אין חולק אך מחזקת את ההתרשמות לחוסר תום לב מצד המבקש, אם לא למעלה מכך, ודי באמור.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית.