רע"פ 7314/21 בהאא חוסין נ. היחידה הארצית לאכיפה דיני תכנון ובניה

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם, וח' מ' לומפ ) בעתפ"ב 45699-03-21 מיום 21.10.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (הרשם הבכיר א' יחזקאל ) בבצה"מ 19195-03-21 מיום 15.3.2021.

2.

ביום 3.3.2021 ניתן צו הריסה מנהלי בהתאם לסעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ט–1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ), בנוגע למשטח בטון בשטח של כ-200 מ"ר; משטח אספלט בשטח של כ-500 מ"ר; מבנה מפאנל מבודד בשטח של כ-18 מ"ר; מבנה מבלוקים ובטון בשטח של כ-9 מ"ר; קונסטרוקציית עמודים מברזל בשטח של כ-16 מ"ר; ויציקת 6 עמודי תאורה, כולם באום טובא שבמרחב ירושלים. בצו צוין כי ביום הגשת התצהיר "העבודה האסורה לא הסתיימה".

3.

המבקש הגיש בקשה לביטול צו ההריסה, ובה טען כי בניגוד לצו, לא התקיימה החלופה הראשונה שבסעיף 221 לחוק התכנון והבנייה, לפיה "[ש]במועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה" (להלן: החלופה הראשונה ).

4.

בית משפט השלום דחה את הבקשה, וקבע כי לא מתקיימת אחת מן העילות לביטול צו מנהלי. בהחלטתו ציין בית משפט השלום כי אין חולק שהבנייה נועדה לשמש כעסק לרחיצת מכוניות, וכי בוצעה ללא היתר בשטח המיועד ל"נוף פתוח" ול"דרך".

בית המשפט קבע כי משהסתיימה בניית חלק הארי במבנה, "ניתן לראות בעבודה, עבודה שהסתיימה ברובה , בעת הגשת התצהיר" (ההדגשה הוספה, י' א' ). אולם, הוסיף וקבע כי ממילא לא חלפו יותר משישה חודשים ממועד סיום עבודות הבנייה (להלן: החלופה השנייה ), וזאת לפי הראיות בתיק, ולכן היה ניתן לתת את צו ההריסה.

כמו כן, נקבע כי אין בעובדה שהצו לא התבסס על החלופה השנייה – אלא על החלופה הראשונה – כדי להוות פגם של ממש, מאחר שמלוא המידע הרלוונטי עמד בפני נותן הצו טרם קבלת ההחלטה, ובפרט לאור כך ש"הבנייה לא הושלמה במלואה " (ההדגשה הוספה, י' א' ) – העסק טרם החל לפעול בעת ביקור המפקח, ובהמשך אף בוצעו עבודות נוספות לצורך הפעלתו.

5.

ערעור המבקש על החלטה זו נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בפסק הדין נקבע כי מסקנת בית משפט השלום לפיה העבודות האסורות לא הסתיימו יותר משישה חודשים לפני מועד הגשת התצהיר בדין יסודה. הובהר שהתמונה העובדתית המלאה אכן הוצגה בפני נותן הצו, וכי מהראיות עולה שלא חלפו יותר משישה חודשים מסיום העבודות האסורות ועד להגשת תצהיר המפקח. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי מאחר שמדובר בעסק של שטיפת מכוניות, יש לראות את המבנה כמכלול, ועל כן במצב דברים זה החלופה הראשונה מתקיימת אף היא.

למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט כי אין כל פגם בכך שבית המשפט בחן מיוזמתו את התקיימות החלופה השנייה, אף שלא צוינה בצו.

6.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה .

7.

המבקש טוען כי עניינו מעלה "שאלה משפטית חדשה", המצריכה ליבון והכרעה של בית משפט זה, והיא – האם רשאי בית המשפט להכשיר צו מנהלי בעילה אחרת מזו אשר בגינה הוצא הצו.

לטענתו, בעניינו לא התקיימו התנאים למתן צו הריסה מנהלי, וכן קיים פגם חמור המצדיק ביטולו של הצו, שכן ההצהרה לפיה העבודה האסורה לא הסתיימה התבררה כשגויה.

8.

דין הבקשה להידחות.

9.

הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית, בעלת השלכות החורגות מעניינו של המבקש, או במקרים שבהם עולה חשש כי נגרם עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני (רע"פ 5273/21 אברמוב נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע , פסקה 8 (4.8.2021)).

הבקשה שבפניי אינה עומדת באמות מידה אלו. טענות המבקש נוגעות לעניינו הפרטני, חרף האצטלה העקרונית שניסה לשוות להן.

10.

בית המשפט המחוזי, על בסיס הראיות שהוצגו בפניו, קבע כי החלופה הראשונה – לפיה עבודות הבנייה טרם הסתיימו – התקיימה במקרה דנן, מאחר שיש לראות בבניית העסק לשטיפת מכוניות מכלול אחד. קביעה זו מקובלת עליי.

למעשה, ההנחה עליה נסמך המבקש, כי יש לראות כל אחד מחלקי המבנה המפורטים בצו ההריסה מבנה נפרד – ובהתאם יש לבחון את מועד סיום בנייתו של כל חלק – משוללת היגיון. ברי כי בעת בחינת מועד סיום הבנייה של מבנה לא חוקי זה או אחר – יש לראות את המבנה

כמכלול .

קביעה אחרת עלולה להוביל למצב דברים אבסורדי. שכן, לעיתים אי-החוקיות מתגלה אך לאור בחינת מכלול המבנה – וזאת לאור מהותו וייעודו. קביעה כזו אף תהא מנוגדת לתכלית סעיף 221 לחוק התכנון והבנייה, שנועד לאפשר לרשויות לפעול במהירות וביעילות למיגור הבנייה הבלתי חוקית עוד בשלביה הראשונים ולמנוע הצבתן של עובדות מוגמרות בשטח (וראו רע"פ 7573/19 מוסא נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה משרד האוצר , פסקה 7 (17.11.2019)).

בעניין זה, יצוין כי גם בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבה לפיה יש לראות את העבודות כמכלול של עסק לשטיפת מכוניות. כמו כן, דומה כי אף קביעותיו של בית משפט השלום לא שללו במפורש את התקיימות החלופה הראשונה, לאור הניסוח בו נקט, כפי שצוטט בפסקה 3 לעיל.

11.

כמו כן, ולמעלה מן הצורך, איני רואה בקביעתו של בית המשפט שלום בדבר התקיימות החלופה השנייה "החלפת שיקול דעת הרשות". שכן, בהינתן שהתמונה העובדתית המלאה הוצגה בפניו של מקבל ההחלטה, ובהנחה שנותן הצו פעל בתום לב משסבר כי מתקיימת אחת החלופות שבסעיף, אין בחלופה עליה הסתמך המפקח בתצהירו כדי לסתום את הגולל על התקיימות החלופות אחרות – אשר בניגוד לעמדת המבקש, כלל אינן סותרות זו את זו, כפי שהמקרה דנן ממחיש היטב.

בענייננו, כפי שציינו הערכאות הקודמות, המפקח הציג את מלוא התשתית העובדתית בפני נותן הצו. כמו כן, נותן הצו סבר כי לאור התקיימות החלופה הראשונה כלל אין צורך להידרש לחלופה הנוספת. לאור כך, אף לו הייתי קובע כי יש בכך פגם, ודאי שאין זה פגם המצדיק ביטול צו מנהלי (וראו גם רע"פ 6954/21 חיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי , פסקה 12 (20.10.2021)).

לאור האמור, ובשים לב לקביעת בית משפט השלום לפיה כלל אין מחלוקת כי המבקש ביצע עבודות בנייה בניגוד להיתר – לא מצאתי כי נגרם עיוות דין או אי-צדק.

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.