רע"פ 7573/19 חלאילה מוסא נ. היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה משרד

1.

בהחלטתי מיום 17.11.2019 הוריתי על דחיית בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, כך שצו ההריסה המינהלי שניתן בעניינו נותר על כנו.

כעת, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה על מנת לאפשר למבקש "למצות הליכי התכנון לשם הכשרת הבניה".

2.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה טעם להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי.

3.

מעבר לנדרש יוער כי אין להשלים עם התנהלות בא-כוח המבקש בהליך דנן, אשר יש בה כדי ללמד על חוסר תום לב וניקיון כפיים.

עיון בנט המשפט מלמד כי המבקש הגיש בקשה זהה לבית משפט השלום בירושלים בשעות הבוקר, מבלי לציין כי בקשתו למתן רשות ערעור נדחתה בהחלטתי מיום 17.11.2019.

בתגובת המשיבה לאותה בקשה צוין כי הריסת המבנה נשוא הבקשה "תוכננה להתבצע מבעוד מועד, היום 19.11.2019. הכוחות כבר נמצאים בשטח וההריסה אמורה להתבצע בשעה הקרובה"; וכי תגובת המשיבה נמסרה למבקש עוד ביום 18.11.2019, ובגדרה הובהר כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשתו לפי סעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבניה – התשכ"ה-1965 הוא בית משפט זה, אולם המבקש בחר שלא לציין זאת בבקשתו.

בנסיבות אלה, קבע בית משפט השלום (השופט ד' מ' דמביץ ) בהחלטתו מהיום כי הבקשה שהוגשה בפניו נדחית, וכי "חובה על בא-כוח המבקש לצרף החלטה זו לבקשת עיכוב ביצוע, אם תוגש כזו לבית המשפט העליון".

חרף זאת, המבקש לא צירף את החלטת בית משפט השלום לבקשה שהוגשה בפניי, ולא התייחס כלל לתגובת המשיבה ממנה עולה כי הפעולות להריסת המבנה כבר החלו להינקט הבוקר.

בכך יש משום חוסר תום לב וניקיון כפיים, אשר די בו כדי להביא לדחיית הבקשה (בג"ץ 3827/18 חסין נ' משרד האוצר - היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה

(10.6.2018)).

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית.