רע"פ 6990/97 טרביה אחמד נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית משפט השלום בעכו בהעסקת תושב שטחים ללא היתר כחוק. המבקש הודה באשמה והורשע על פי הודאתו. דינו נגזר לתשלום קנס של 9,000 ש"ח ולמאסר בפועל של חודש ימים. כן נגזר עליו מאסר על-תנאי של ארבעה חודשים, וזאת לתקופה של שנתיים. המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה.

2.בפני בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. טוען המבקש, כי צריך היה בית המשפט המחוזי לקבל את ערעורו, ולהימנע מהטלת מאסר בפועל תוך הסתפקות בקנס כספי או מאסר על-תנאי. כן נטען, כי לא נלקחו בחשבון עובדת היותו של המבקש מפרנס יחיד, כמו גם נסיבות אישיות אחרות. כן נטען, כי לא הובא בחשבון היעדר עבר פלילי של המבקש, כמו גם שיתוף הפעולה עם המשטרה והחומרה הפחותה, יחסית, של העבירה בה הורשע. מוסיף וטוען המבקש, כי צריך היה להיעתר לבקשתו לקבלת תסקיר מבחן, לעניין עבודות השירות.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המבקש, נחה דעתי כי דין בקשתו להידחות. אכן, אין בחומרת העונש כשלעצמה - ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין בסוגיה זו - כדי להקנות רשות לערער בפני בית משפט זה כערכאה שלישית בעניינו של המבקש (ראה: רע"פ 1178/97 כהנא גדליהו נ' מדינת ישראל

- טרם פורסם). לא מצאתי בנסיבות העניין כל שאלה משפטית ציבורית בעלת חשיבות מיוחדת, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לפיכך, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

הבקשה נדחית.