רע"פ 7009/20 בוריס ישראילוב נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים א' ביתן (סג"נ), י' ייטב ו -י' ליבדרו ) מיום 9.9.2020 בעפ"ג 20831-02-20, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' ברסלר-גונן ) בת"פ 36825-04-19.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גידול, יצור והחזקת סמים מסוכנים, החזקת כלים להכנת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית (בהתאמה, עבירות לפי סעיפים 6, 10 רישא ו-7(א)ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התל"ג-1973). בשל כך נדון המבקש ל-13 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, פסילת רישיון נהיגה, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירת סמים (גזר דין מיום 25.12.2019).

2.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש ושני נאשמים אחרים, גידל המבקש בדירה ששכר שתילים של סם הקנאביס במשקל של 22 ק"ג. המבקש בנה בדירה חממה וארגן את הציוד הנדרש והחזיק סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין ושני הנאשמים האחרים קשרו קשר לביצוע עבירת גידול הסם ולשם כך הגיעו לדירת המבקש.

3.

בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש לא נכללה המלצה טיפולית או שיקומית. לצד זאת, המליץ שירות המבחן על ענישה מרתיעה, בדמות מאסר בדרך של עבודות שירות.

4.

בגזר הדין עמד בית משפט השלום על הענישה המחמירה והמרתיעה הנדרשת בעבירת גידול סמים מסוכנים, בפרט בנסיבות של גידול עצמי במעבדות מסתור. בית המשפט עמד גם על נסיבות ביצוע העבירה: התכנון וההיערכות המוקדמת שבה נקט המבקש, לרבות שכירת דירה ייעודית והצטיידות בציוד בהיקף נרחב; כמות הסם שנתפסה; כמות השתילים שאותרה בדירה, המלמדים על פוטנציאל הנזק; והעובדה שהמבקש היה מודע היטב לטיב מעשיו, שלט בהם ואף תכנן להפיץ את הסם לשם גריפת רווחים. עוד ציין בית המשפט, כי עונשו של המבקש צריך להיות חמור מעונשיהם של שני הנאשמים האחרים, שהורשעו בעבירה של קשירת קשר לפשע בלבד ונדונו לעונש מאסר בפועל של 6 חודשים ושבוע. לפיכך, העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם על 25-13 חודשי מאסר בפועל. נקבע כי אין מקום לסטות לקולא ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, בהעדר הליך טיפולי קונקרטי ובהעדר המלצה טיפולית מטעם שירות המבחן. לאור על אלה, הטיל בית המשפט על המבקש את העונשים שפורטו בפסקה 1 לעיל.

5.

המבקש ערער על חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי בטענה כי היה מקום לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם ולהעמיד את עונשו על 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. נטען, כי בית משפט השלום שגה כאשר לא התחשב באורח חייו הנורמטיבי ובנסיבות האישיות שהובילו לביצוע העבירה על רקע המשבר שחווה בעקבות מותם הפתאומי של הוריו. עוד טען המבקש כי לאחר מתן גזר הדין, החל בהליך טיפולי במסגרת פרטית וביקש מבית המשפט להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו.

6.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על הגשת תסקיר משלים. בתסקיר שהוגש המליץ שירות המבחן על עונש מאסר בעבודות שירות לצד הטלת צו מבחן למשך שנה, משהתרשם כי המבקש מכיר באופן מעמיק יותר באחריותו ובחומרת מעשיו, והוא מבקש לשקם את חייו ולהשתלב בקבוצת טיפול ייעודית בשירות המבחן.

7.

לאחר הגשת התסקיר התקיים הדיון בערעור בפני מותב אחר, שדחה בפסק דינו את המלצת שירות המבחן בקבעו כי בית המשפט שם לנגד עינו את האינטרס הציבורי ושיקול ההלימה בעוד שירות המבחן ממוקד בצרכי הנאשם. עוד נקבע כי אין מקום להתערב בעונשו של המבקש לאור החומרה שבעבירת גידול הסם וקיומה של מדיניות ענישה של הטלת עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות וכי בעניינים אלה ניתנת הבכורה לאינטרס הציבורי, המתבטא בשיקולי גמול והרתעה בעוד שלאינטרס הפרט ניתן משקל משני. עוד נקבע, כי נתוניו הנורמטיביים של המבקש, אינם חריגים בעבירות של גידול סמים ואינם מצדיקים הקלה בעונש וכן כי לנוכח צורך בהתמודדות עם התרחבות תופעת גידול סמים בדירות, יש להציב מחיר עונשי מתאים ומרתיע. עוד נקבע כי מתחם העונש ההולם שקבע בית משפט השלום מבוסס ומנומק והשיקולים ששקל היו ראויים, כי עונשם של שני הנאשמים האחרים הועמד על שישה חודשים ושבוע מאסר, וכי גזר הדין מידתי ואינו מצדיק התערבות.

8.

המבקש ממאן להשלים עם גזר הדין, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שהוגשה יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בהחלטתי מיום 14.10.2020 הוריתי על עיכוב ביצוע, כאמור.

נימוקי הבקשה

9.

המבקש סבור כי שיקולי צדק אינם מאפשרים להותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו ומצדיקים מתן רשות ערעור. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי " דיבר בשני קולות " כאשר הלכה למעשה סתר המותב השני שדחה את הערעור את החלטתו של המותב הראשון. בעוד שהמותב הראשון קיבל את בקשתו להגשת תסקיר משלים, בכוונה לשקול אפשרות לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום; המותב השני שדן בערעור עצמו, שלל אפשרות זו על הסף רק בשל עקרון ההרתעה ובכך שגה וכי היה עליו לבחון את מיהותו של ההליך הטיפולי שאותו עבר. למרות שבמקרים דומים ואף חמורים יותר נקבע כי ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. בנוסף נטען, כי יש בכך כדי לפגום באחידות הענישה בפסיקה.

עוד טוען המבקש, כי גם לגופו של עניין מוצדק היה לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם לאור העובדה שניהל עד כה אורח חיים נורמטיבי ולאור נסיבותיו האישיות. המבקש שב וסמך על המלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו עונש מאסר וגורס כי לא ניתן משקל מספק להליך השיקום הפרטי שהחל לעבור אצל קרימינולוג שיקומי. עוד עמד על נסיבות העת הזו, כאשר על רקע המשבר הבריאותי הליכי שיקום בבתי הסוהר אינם זוכים לעדיפות.

דיון והכרעה

10.

אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. כידוע, רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מעלה חשש כי דחייתה תגרום לאי-צדק מהותי או לעיוות דין ( רע"פ 3991/20 פרנק נ' מדינת ישראל (28.6.2020) (להלן: עניין פרנק ). לא מצאתי כי בעניינו של המבקש מתקיימים שיקולי צדק המצדיקים התערבות.

11.

ראשית, באשר לתסקיר שירות המבחן, כבר נפסק לא פעם כי אין בהפניה לתסקיר כדי לבסס טענת הסתמכות מצידו של נאשם (רע"פ 2372/18 אמיר נ' מדינת ישראל , פסקה 5 והפסיקה המאוזכרת שם (26.3.2018)). כך גם המותב שהורה על קבלת התסקיר המשלים ציין במפורש כי הדבר נעשה " מבלי להביע עמדה באשר לתוצאה הראויה בערעור זה ". זאת ועוד, לא מצאתי כי יש ממש בטענה לפיה בית המשפט דיבר בשני קולות בעניין זה. בפסק דינו התייחס בית המשפט לאמור בתסקיר בציינו כי המבקש מעוניין כעת להשתלב בהליך טיפולי ואף פנה מיוזמתו לטיפול פרטי, אולם מצא לדחות את ההמלצה על רקע מגוון השיקולים שבית המשפט שם לנגד עיניו, לעומת אינטרס הנאשם העומד לנגד עיני שירות המבחן. וגם זה הוא כלל ידוע ולפיו המלצת שירות המבחן כשמה כן היא, המלצה שאינה מחייבת את בית המשפט (רע"פ 1756/16 ימיני נ' מדינת ישראל

(16.3.2016)). גם לגופו של עניין, העיון בתסקיר המשלים אינו מעלה כי מתקיים התנאי לחריגה לקולא ממתחם העונש ההולם ולפיו נדרש כי הנאשם השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם (סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

12.

שנית, הבקשה נוגעת לחומרת העונש שנגזר על המבקש. ככלל, עילה זו מצדיקה מתן רשות ערעור במקרים חריגים בלבד בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות (עניין פרנק , פסקה 4). עניינו של המבקש אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בגזר דינו, שקל בית משפט השלום את מכלול השיקולים הראויים, לרבות נסיבות חייו המצערות והקשות של המבקש, והתוצאה אליה הגיע משקפת מכלול זה, כמו גם את מדרג הענישה המתחייב מעונשיהם של שני הנאשמים האחרים שחלקם היה מצומצמם בהרבה מחלקו של המבקש. בית משפט השלום אף ציין כי נוכח הצורך בהרתעת המבקש וכן בהרתעת הרבים, נכון היה שלא לגזור את דינו של המבקש בתחתית מתחם העונש ההולם, ואולם עדיין מצא להורות כן, בעיקר לאור העובדה כי זהו מאסרו הראשון של המבקש.

13.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטל בזאת.

14.

המבקש יתייצב למאסרו ביום 3.1.2021 עד השעה 10:00 בבית סוהר דקל או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשבידו תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-9787377, או 08-9787336.