פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 709/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אבשלום אברהם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70387/04 מיום 2.1.2006, שניתן על-ידי
כבוד סגן-הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ו-מ' רובינשטיין
בשם המבקש : עו"ד דוד
גולן
בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי
ברוט
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"ד 11259/03) בגין עבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בקשר עם סעיפים 40 ו-64 לפקודת תעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 ועבירה של נסיעה אחורנית מבל לנקוט באמצעי זהירות, לפי תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ביחד עם סעיף 38(3) ופקודת התעבורה נוסח חדש (תשכ"א-1961).
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, נסע בתאריך 26.2.03 לאחור ברכבו בכניסה לסניף דואר בקרית אונו, כאשר שדה הראייה שלו חסום בשל חבילות שהיו ברכב. במהלך הנסיעה, פגע המבקש באדם שעמד ברחבה (להלן: המנוח). כתוצאה מהפגיעה נפצע המנוח אנושות ושעות ספורות לאחר מכן נפטר מפצעיו.
בתאריך 10.9.2003 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופטת א' שדמי) את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 18.2.2004 גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שמונה שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ו-מ' רובינשטיין) קיבל את ערעורה של המשיבה על קולת העונש בקובעו, כי כאשר מדובר בעבירות שתוצאתן קיפוד חיי אדם, אין מקום להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. משכך, הורה בית-המשפט, כי המבקש ירצה את עונש המאסר שנגזר עליו בדרך של מאסר בפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המכוונת כנגד חומרת העונש בלבד, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהחמיר בעונשו, חרף נסיבותיו האישיות המקלות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, לאור חומרת מעשהו של המבקש ולאור חומרת תוצאותיו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. כפי שציינתי ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן: עניין לוין ):
"מקובל, כי אין מנוס, מקביעת עונש מרתיע בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות, על מנת לשקף את החומרה הטמונה בעבריינות הכביש אשר אחראית לקורבנות רבים מספור. ואכן, על-פי רוב, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדתו של הנהג, אשר ביצע עבירה זו, מן הכביש לתקופה ארוכה והשתת עונש מאסר בפועל. אולם כאמור, אין זהו כלל חלוט ובהחלט ייתכן, כי שיקולי צדק יעמידו בפנינו עילה להתערבות ולהקלה בעונש."
בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאתי את אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן, דוגמת אלו שנמצאו בעניין לוין , אשר יתירו, משיקולי צדק, חריגה מההלכה, לפיה יש להטיל על מי שהורשע בגרימת מוות בתאונת דרכים בשל רשלנותו עונש משמעותי, הכולל מאסר בפועל.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 23.1.2006 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום 6.8.06 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ל' בסיוון תשס"ו (26.6.2006).
ש
ו פ ט