פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7114/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מאמון אבו סביתאן
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 30269/06 מיום 11.7.2006, שניתן על-ידי
כבוד השופטים י' צבן, י' שפירא ו-י' נועם
בשם המבקש: עו"ד איהאב
חליחל
בשם המשיבה: עו"ד קרן איזאק
החלטה
המבקש הועמד לדין יחד עם אחרים בבית-משפט השלום בירושלים (ת.פ 1254/06), בגין מספר אישומים הכוללים עבירות מספר של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה וכן הכשלת שוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:החוק).
לפי הנטען בכתב האישום אשר תוקן, בשבע הזדמנויות שונות מכר המבקש לסוכן משטרתי סמים מסוכנים מסוג מריחואנה, קנבוס חשיש ו- M.D.M.A . ביום 17.1.2006, בעת מעצרם של המבקש ושותפיו לאחר עסקת סם נוספת, סירבו הם למעצר תוך התנגדות פיזית וקללות. כן נתפסו ברשותם כמות סם נוספת מסוג מריחואנה במשקל 566 גרם.
בתאריך 22.3.2006 הרשיע בית-משפט השלום בירושלים (כבוד סגנית-הנשיא ר' זוכוביצקי) את המבקש על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. לאחר שמיעת טיעונים לעונש, גזר בית-המשפט על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים וכן הפעלה בחופף של מאסר על-תנאי של ששה חודשים, אשר הוטל על המבקש בת.פ (י-ם) 1122/01. כן נגזרו על המבקש מאסר על תנאי של 18 חודשים לתקופה של 3 שנים והתנאי שלא יעבור עבירה של סחר בסם מסוכן, וכן מאסר על תנאי של 12 חודשים לתקופה של 3 שנים, שלא יעבור שוב עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית וכן הכשלת שוטר.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בירושלים.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' צבן, י' שפירא ו-י' נועם) קיבל את הערעור, החמיר בעונשו של המבקש והעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל וכן קבע, כי שלושה חודשי מאסר על-תנאי שהופעל ירוצו במצטבר ולא בחופף, כך שעונשו הכולל של המבקש הועמד על 33 חודשי מאסר בפועל. כן הוטל על המבקש עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים לתקופה של 3 שנים, והתנאי שלא יעבור כל עבירה על-פי הפקודה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי לא היה מקום להחמרה בעונשו של המבקש. לטענתו, נתן בית-המשפט המחוזי משקל יתר לעברו הפלילי המכביד של המבקש והתעלם מגילו הצעיר בעת ביצוע עבירות קודמות ומן העובדה שקודם לעבירות אלו הוא טרם הורשע בסחר בסמים. כן טוען בא-כוח המבקש, כי יש לתת משקל רב יותר להודאתו של המבקש והחיסכון בזמן שיפוטי, לחרטתו ולנישואיו הטריים.
מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. כן סומכת היא את ידיה על שיקולי הענישה של בית-המשפט המחוזי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש, על-אף היותו גבוה, אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. כפי שציין בית-המשפט המחוזי, המבקש עסק בסחר בסמים, באופן אינטנסיבי, מסודר ובהיקף נכבד. במצב עניינים זה, ובהתחשב בנגע הסמים המתפשט וההורס כל חלקה טובה בחברתנו, גדול כוחה של מידת הדין על מידת הרחמים. על-אף שנסיבותיו האישיות של המבקש, כבכל מלאכת ענישה, באות הן לידי ביטוי, אין מקום להתחשבות יתירה ונוספת בהן. (ראו ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' עווד אלנשמי (טרם פורסם); כן ראו ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' גולן שמאי , פ"ד נח(2) 734 והמובאות שם; ע"פ 6065/06 מדינת ישראל נ' יעקב אור חטואל (טרם פורסם) ועוד). יתר-על-כן, בעניינו אף הגדיל המבקש לעשות, ועבר עבירות אלו חודשים מספר לאחר שחרורו ממאסר קודם ובכך הראה קבל עם ועדה, כי אין בעונש קל בכדי להרתיעו. גם שיקול זה יש בו בכדי להחמיר עם המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, א' בחשוון תשס"ז (23.10.2006).
ש
ו פ ט