רע"פ 8374/06 עמיר גילילוב נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בעכו (ת"פ 3097/04) בגין עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 26.12.03, נמצא המבקש באזור התעשייה בעכו, כשבחזקתו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 869.14 גרם נטו.

בית-משפט השלום (כבוד השופט מ' אלטר) הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 23.1.06 חמישה חודשי מאסר, אותם יוכל המבקש לרצות בעבודות שירות ועונש מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי הוא כי המבקש לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים. כן הורה בית-המשפט להפנות את המבקש פעם נוספת לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בטענה, כי חמשת חודשי עבודות השירות עשוייים להסב לו נזק כלכלי בלתי הפיך, שכן מתעורר חשש כי הוא יפוטר מעבודתו. על כן, בקשתו של המבקש הייתה כי יוטל עליו עונש של שירות לטובת הציבור וקנס.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגני הנשיאה ש' ברלינר, י' גריל והשופטת ב' בר-זיו) דחו את ערעורו של המבקש, בסוברו כי העונש שהוטל עליו תואם את נסיבות העניין וודאי אינו חורג לחומרה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המכוונת כנגד חומרת העונש בלבד, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משקבע, כי עליו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות. כן מציין המבקש את גילו הצעיר, את עברו הנקי, את מצבו הרפואי והנפשי, כמו גם את העובדה שהוא נמצא בטיפול והשגחה רפואית. בנוסף, סבור המבקש כי שומה היה על בית-המשפט ליתן משקל גדול יותר לשיקול השיקומי. לבסוף, מציין המבקש את הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לו באם ירצה את עבודות השירות, שכן קיים חשש שהוא יפוטר מעבודתו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום להיענות לבקשה, שכן היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, עונשו של המבקש אינו חורג לחומרא מן העונשים המוטלים ברגיל על עבירות מהסוג אותן ביצע. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין.

נסיבותיו האישיות של המבקש, כמו גם גילו הצעיר והחשש כי יפוטר מעבודתו, עמדו לנגד עיניו של בית-משפט השלום בבואו לגזור את דינו. לא זו אף זו, בהביאו בחשבון את נסיבותיו האישיות כמו גם שיקולים שיקומיים אחרים מצא לנכון בית-משפט השלום להקל בעונשו של המבקש ולא לגזור עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח וזאת, חרף העובדה שבחזקתו נמצאה כמות גדולה של סם מסוכן. זאת ועוד, יש לזכור כי שיקול השיקום אינו שיקול בלעדי ויחידי, למולו עומדים שיקולים בעלי משקל נוספים, ובכללם הצורך להלחם מלחמת חורמה בנגע הסמים המתפשט בקרבנו. בית-משפט זה עמד על כך לא אחת, בציינו:

"בהתחשב בנגע הסמים המתפשט וההורס כל חלקה טובה בחברתנו, גדול כוחה של מידת הדין על מידת הרחמים. על-אף שנסיבותיו האישיות של המבקש, כבכל מלאכת ענישה, באות הן לידי ביטוי, אין מקום להתחשבות יתירה ונוספת בהן (רע"פ 7114/06 אבו-סביתאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); כן ראו, ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשמי

(טרם פורסם); כן ראו ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי , פ"ד נח(2) 734 והמובאות שם; ע"פ 6065/06 מדינת ישראל נ' חטואל (טרם פורסם)).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות אלו, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.