רע"פ 7135/97 נשאת מסאעד נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ע' ר' זועבי, והשופטים מ' בן דוד ונ' דנון) שניתן ביום 28.10.97 בע"פ 625/97.

1.המבקש הואשם בבית משפט השלום לנוער בנצרת (ת.פ. 214/96) ב12- עבירות של גניבת רכב, וכן בעבירות רבות של נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, פירוק רכב, חבלה במזיד, פריצה לרכב, הכשלת שוטר במילוי תפקידו וכניסה לישראל שלא כדין. המבקש הודה בעובדות שפורטו בכתב האישום והורשע בדין. על המבקש נגזר עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירות מסוימות שפורטו בגזר הדין, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירות אחרות שפורטו בגזר הדין, וכן נפסל מלהחזיק ברשיון לתקופה של שנתיים.

2.המשיבה ערערה על קלות העונש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 625/97). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה והעמיד את עונשו של המבקש על 45 חודשי מאסר בפועל, בקובעו כי משקל הנסיבות האישיות בנסיבות הענין פוחת ממשקל השיקולים של טובת הציבור.

3.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על חומרת העונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי.

4.דין הבקשה להידחות. "בית משפט זה חזר והבהיר, כי בקשה להקלה בעונש אינה משמשת עילה למתן רשות ערעור שני, כאשר ענינו של המבקש נדון בבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור" (רע"פ 3423/96 פלוני נ' מדינת ישראל תקדין 96(2) 1073). ביחוד נכונים הדברים במקרהו של המבקש, לאור התפשטות התופעה של גניבת רכבים והפיכתה ל"מכת מדינה" של ממש, ולנוכח מספרן הגדול והשנותן של העבירות שביצע המבקש.

הבקשה נדחית.