רע"פ 7207/00 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בנסיבות המקרה שלפנינו - שהוא יוצא דופן - ראינו מקום לקבל את הערעור, לאחר שהמשיבה הסכימה שנראה בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.אנו מסכימים עם המשיבה שהעונש שהושת על המערער, כשהוא לעצמו, הולם את נסיבות העבירה; עם זאת הוגש לנו תסקיר משלים, שלא היה לפני הערכאות שקדמו לנו, ואשר מלמד ששליחתו של המערער למאסר עשויה להביא לשבירת רוחו וחורבנו, נוכח הדימוי העצמי הירוד והשביר שלו. העבירות שבוצעו על ידי המערער - הגם שהן חמורות - בוצעו בעודו בגיל ארבע-עשרה ומאז חלפו כבר שלוש שנים ומחצה. נחה דעתנו שבהקשרים המשפחתיים המורכבים שבהן בוצעו העבירות לא יהיה בשליחתו של המערער למאסר בפועל כדי לסייע למתלוננת; לא זו אף זאת: נאמר לנו על ידי שירות המבחן שאם ירצה המערער עונש בעבודת שירות קיים סיכוי ששלטונות הצבא יגייסו אותו ושירות המבחן ימליץ על הגיוס.

3.גם בית המשפט המחוזי ניסה ללכת לקראת המערער אך סבר כי סירובו של המערער להשתתף בקבוצת טיפול היא בעוכריו; לאחר שעיינו בתסקיר המשלים הגענו למסקנה שענין זה אינו צריך להטות את הכף כנגד המערער.

שיקול כל הנסיבות במקרה מורכב זה היטה את הכף בעינינו לעבר המלצת שירות המבחן.

אנו מקבלים את הערעור, ומעמידים את עונשו של המערער על ששה חודשי מאסר. נשקול ריצוי העונש בעבודת שירות ולענין זה אנו מבקשים חוות דעת של הממונה. כאשר תוגש חוות דעת זו נוכל להחליט על אופן ריצוי העונש ללא זימונם של הפרקליטים.

נוסף לעונש האמור אנו מעמידים את המערער בפיקוח שירות המבחן למבוגרים למשך חצי שנה. כמו כן אנו מטילים על המערער מאסר על תנאי לשנה אחת מיום שחרורו מן המאסר והתנאי הוא - כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.