רע"פ 7218/98 מנואל כץ נ. מדינת ישראל

1.תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961- (להלן: "התקנות") קובעת:

"(ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך."

בית משפט השלום ברמלה הרשיע את המבקש בעבירה על תקנה זו הטיל עליו קנס בסך 300 ש"ח. זאת לאחר שהמבקש הודה בכך, שבעת שנסע בכביש המהיר מירושלים לתל-אביב, נסע במסלול השמאלי תוך כדי דפדוף ועיון בעיתון שהיה פרוש על ברכיו ועל ההגה במשך כעשר דקות.

2.כאמור, לא כפר המבקש בהתנהגות שיוחסה לו, אלא שטען, הן בעת הדיון בערכאה הראשונה , הן בעת הדיון בערעור והן בבקשה שבפני, כי התנהגותו לא עלתה כדי נהיגה "ללא תשומת לב מספקת", כהגדרתה בתקנות. טענה זו נדחתה על ידי שתי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש עד כה. ערכאות אלו סברו, כי נהיגה וקריאה בעיתון אינן מתיישבות זו עם זו

3.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הואיל ולא הוכח דבר באשר לטיב נהיגתו של המבקש, זולת העובדה שאכן נהג תוך קריאה בעיתון, אין ניתן להרשיעו בנהיגה ללא תשומת לב מספקת. לשיטתו של המבקש, ראוי לו לבית המשפט העליון לדון בעניינו על מנת לקבוע מהו המתחם הלגיטימי שבין "המינימום ההכרחי" לבין "המקסימום האפשרי" של תשומת הלב שצריך נהג להקדיש לדרך שבפניו. המבקש אינו מתעלם מההחלטה שניתנה על-ידי לא מכבר ברע"פ 2324/98 אהוד תירוש

נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן: "עניין תירוש"), שם נדחתה בקשת רשות ערעור של נהג שנתפש נוהג באותו כביש ובאותו נתיב, תוך עלעול ועיון בחבילת דפים אותה הניח על הגה המכונית. אלא שלשיטתו של המבקש שני המקרים אינם זהים, שכן (לשיטתו של המבקש) להבדיל מעניין תירוש ,לא נמצא כאן כל רבב בנהיגתו של המבקש.

4.עיינתי בטיעוני המבקש שבפני, שבתי ועיינתי בהחלטתי בעניין תירוש . לא מצאתי את השוני שלקיומו טוען המבקש. בעניין תירוש קבעתי:

"לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. ביסוד הרשעתו של המבקש עומדת קביעה עובדתית, לפיה נהג המבקש בכביש בין עירוני, במסלול השמאלי, תוך עיון בערימת דפים, ונסע במהירות איטית, ביחס למהירות התנועה סביבו. התנהגות זו מתוארת, הן על ידי השוטרת שרשמה את הדו"ח והן על-ידי המבקש, כהתנהגות נמשכת. בנסיבות אלו, קביעתן של הערכאות התחתונות, כי המבקש נהג בחוסר זהירות, היא קביעה המעוגנת כדבעי בעובדות המקרה ואין היא מצריכה דיון בשאלות ההיפותטיות המדוקדקות והסבוכות שמעורר המבקש או באמרות אגב של הערכאות התחתונות. לפיכך, כשל המבקש בנסיונו להוכיח את דבר קיומה של עילה לקיום ערעור שני בבית משפט זה, בהתאם לכללים הנקוטים בידינו (וראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

הבקשה נדחית."

דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, גם לעניין הבקשה שבפני ולפיכך דינה להידחות.