רע"פ 7222/08 נסר דיאב נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל

בית-משפט השלום בעכו הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר – עבירות לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"). בעקבות כך, נגזר למבקש קנס בשיעור של 50,000 ש"ח, קנס בסך 400,000 ש"ח כחלק משווי המבנה, כפל אגרה בסך 29,145 ש"ח, וכן הוצא צו להריסת המבנה והאוסר את השימוש בו.

כנגד פסק הדין הגישו הצדדים ערעור לבית-משפט המחוזי בחיפה, שם נטען, בין היתר, כי הודאתו של המבקש ניתנה רק לאחר שהובהר לו על ידי המשיבה כי אין היא מתכוונת לעתור להטלת כפל קנס בהתאם לסעיף 219 לחוק. לראייה, כך לטענתו, נמחק סעיף זה מכתב האישום המתוקן שהוגש לבית-המשפט ושבעובדותיו הודה. בנוסף, השיג המשיב על שיעור הקנס באומרו כי מדובר בסכום בלתי סביר בנסיבות העניין. המשיבה מצידה, טענה כי גזר הדין חורג לקולא. לדידה, עשה המשיב דין לעצמו בהקמת הבניין, ומאחר ומדובר בחריגת בנייה משמעותית (כ-490 מ"ר) ולמטרה כלכלית (הפעלת חנות ומזנון), ראוי לחייבו בקנס משמעותי שיצור הרתעה מביצוע עבירות דומות בעתיד. לאחר שדן בטענות הצדדים, דחה בית-המשפט המחוזי את הערעורים, וקבע כי העונש שהוטל הינו סביר ומאוזן בנסיבות העניין. באשר לטענה בעניין מחיקתו של סעיף 219 לחוק מכתב האישום, נפסק כי המבקש ובא כוחו ידעו על כוונת המשיבה לעתור להטלת קנס-כפל-שווי, הואיל ולצורך כך הגישה המשיבה חוות דעת של שמאי, והמבקש לא עתר להתיר לו לחזור מהודאתו. אדרבה, הוא ביקש להגיש חוות-דעת נגדית מטעמו בכל הנוגע לשווי הנכס, ועל כן ידע גם ידע על כוונה זו של המשיבה. כך או כך, בית-המשפט הוסיף וציין כי הקנס הקבוע בסעיף 219 מהווה רכיב עונשי, וממילא אין דרישה לציין אותו בכתב האישום, וגם מטעם זה נדחה הערעור.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט קמא, ובאמתחתו שתי טענות: ראשית, טוען המבקש כי נפגעה זכותו כנאשם הואיל ולא היה מיוצג בתחילתו של ההליך בערכאה הדיונית. בנוסף, טוען המבקש כי נפל פגם באופן הפעלת שיקול דעת המשיבה כאשר התחייבה, לטענתו, לעמוד בגדר התיקונים לכתב האישום כפי שאלו הוסכמו בין הצדדים, ובהם התחייבותה שלא יוטל קנס לפי סעיף 219 לחוק.

דין הבקשה להידחות באשר היא אינה מעוררת כל סוגיה בעלת השלכה החורגת מעניינו של המבקש ( רע"פ 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ). לגופו של עניין אציין, כי בעת שהודה בעבירות המבקש אמנם לא היה מיוצג, אולם בהמשך הישיבות התייצב לדיונים מלווה ביודע משפט, וזה נמנע מלהעלות טענות בדבר אי-ייצוג. בנוסף, מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 20.02.2008 עולה, כי הצדדים הסכימו שסוגיית סכום כפל השווי יידון בהתדיינויות הבאות, מבלי להתייחס לשאלת כפל השווי לגופה. כך, הגישה המאשימה חוות דעת חדשה לצורך עדכון סכום כפל השווי כלפי מעלה, והמשיב בתורו התנגד לחוות הדעת החדשה ושמר לעצמו את הזכות להגיש חוות דעת נגדית ולחקור את המומחה מטעם המשיבה. יצוין, שהמסקנה לפיה לא היתה חובה להוסיף את סעיף 219 לכתב האישום, נוכח היותו רכיב עונשי המתייחס לגזר הדין, מבוססת גם באשר היא נסמכת על החלטה של בית-משפט זה (רע"פ 341/07 חמיס דלק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.01.07)).

יתר הטענות שנטענו בבקשה באשר לשיעור הקנס נבחנו בידי שתי ערכאות, ולא ראית מקום או עילה ללבנן בשלישית.

הבקשה נדחית.