פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7223/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יהודה יולזרי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.9.06 בע"פ 71192/06 שניתן על ידי
כבוד השופטת נ' אהד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-המשפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 33226/06) בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 5.1.06 נהג המבקש ברכב ובעת שהיה הרכב בתנועה השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.
בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג לבוא) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - וגזר עליו פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון לתקופה של 6 חודשים; קנס בסך 500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתם וכן פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון לתקופה של 3 חודשים על-תנאי למשך תקופה של שלוש שנים.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, כי בעצם העובדה שאדם בוחר להישפט במקום לשלם עבירת קנס, הוא נוטל על עצמו ביודעין אפשרות שהעונש יהיה שונה מהותית מהעונש הקבוע בברירת משפט. במקרה דנן נחשף עברו התעבורתי של המבקש ולפיו באמתחתו 135 הרשעות כשמתוכן 13 עבירות הינן עבירות של דיבור בטלפון נייד, בעת נהיגה. משכך, מוצדק העונש שגזר בית-משפט השלום לתעבורה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי בעניין דנא מתעוררת שאלה עקרונית והיא האם יש להחמיר או להקל עם אדם שהחליט להודות בביצוע העבירה. לטענת בא-כוח המבקש, משהודה המבקש בעבירה, לא היה מקום לפסול את רישיונו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. תכליתה של ברירת הקנס הינה לעודד תשלום קנס ללא התדיינות ובכך להקל הן על האזרח והן על מערכת אכיפת החוק. לאדם יש זכות לבחור במשפט מקום שמשוכנע הוא, כי יכול להוכיח את חפותו. ואולם הבוחר להישפט נוטל על עצמו סיכוי וסיכון: סיכוי, כי יצליח להוכיח את חפותו ויימצא חף מפשע וסיכון בכך שיתנהל משפט, על כל הכרוך בכך, לרבות נשיאה בעונש כמתחייב מן החוק. במקרה דנא, משבחר המבקש להישפט, הוא חשף את עצמו לנשיאה במלוא העונש ועצם ההודיה בעת המשפט אין משמעותה, כי על בית-המשפט להטיל את הקנס שהיה מוטל עליו, לולא בחר להישפט. לכך יש להוסיף, כי במשפט שנערך למבקש, אכן התברר, כי מדובר באדם עם עבר תעבורתי מכביד הכולל 135 הרשעות, ומתוכן 13 עבירות של שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ט באלול תשס"ו
(12.9.06)
ש ו פ ט