רע"פ 7270/05 יונה (שלמה) כהן נ. מדינת ישראל

ביום 10.2.04 הוגש כתב אישום מתוקן, בן מספר אישומים, כנגד המבקש לבית-משפט השלום בירושלים בעבירות של פגיעה בפרטיות, שימוש שלא כדין במאגרי מידע והתעסקות אסורה בחקירות.

לפי הנטען בכתב האישום, במועדים רלבנטיים המצוינים בו, עסק המבקש בהשגת ידיעות על הזולת ובאיסופן לצרכי אחרים, שלא לצרכי מחקר מדעי, סקרי דעת קהל או פרסום ברבים. המבקש עשה זאת מבלי שהיה בידיו רישיון לכך מאת הועדה כנדרש על-פי חוק החוקרים. בנוסף, לפי הנטען בכתב האישום, קשר המבקש, יחד עם מספר אנשים נוספים אשר הואשמו גם כן בכתב האישום, קשרים, בכדי שיעבירו לו מידע חסוי ופלטים תמורת כסף. כל זאת, ביודעו, כי הוא משיג חומרים אלו שלא כדין, בעזרת אחרים, אשר חלקם מוגדרים על-פי חוק כעובדי ציבור, לעיתים אף בתמורה לשוחד. בנוסף, השיג וקיבל המבקש, לפי דרישותיו, בין היתר גם מחוקרים פרטיים שונים ובאמצעות עובדי ציבור מידע בנוגע לפרטים אישיים, שומות מס ורכישה, פרטים על חשבונות בנק ועל מחזורים עסקיים, פלטי שיחות, פלטי מידע, מידע אודות מקומות עבודה, מידע על נכסי מקרקעין ומיטלטלין שונים, סיכומים ומידעים אודות הכנסות שנתיות ועוד. על-פי העולה מכתב האישום, את כל אלו רכש המבקש, ממקורות שונים כמתואר בכתב האישום ובסכומים העולים לכדי אלפי שקלים. בנוסף, העביר המבקש בתשלום, לתשעה חוקרים פרטיים, על-פי דרישתם, במהלך השנים 1997-2000, ידיעות ומסמכים חסויים, אשר השיג שלא כדין ממאגרי מידע, תמורת סכומי כסף שונים.

בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' נ' טננבוים) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 בצירוף עם סעיפים 2(7-11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות); בעבירות של שימוש שלא כדין במאגר מידע לפי סעיף 8(ב) בצירוף עם סעיף 31א(א)(1) לחוק הגנת הפרטיות ובעבירות של התעסקות אסורה בחקירות לפי סעיף 3 ו-30 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 (להלן: חוק החוקרים). בבואו לגזור את דינו של המבקש, קבע בית-המשפט, כי יש להחמיר את העונשים על עבירות מסוג אלו שביצע המבקש, על-מנת להוקיע את המעשים ובכדי להרתיע את הכלל והטיל עליו, ביום 26.12.04 עונש מאסר בפועל בן 14 חודשים, מאסר מותנה של 7 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור את אחת מהעבירות בהן הורשע וכן קנס בסך של 10,000 ש"ח.

על גזר-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי ( כבוד סגן הנשיא צ' סגל וכבוד השופטים י' נועם ו-ר' כרמל ) החליט ביום 16.6.05 לקצר את תקופת המאסר שהוטלה על המבקש ולהעמידה על 8 חודשי מאסר בפועל. את יתר חלקי גזר-הדין, הותיר בית-המשפט על כנם. בעשותו כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי העונש אשר הוטל על המבקש הינו בהחלט ראוי והולם נוכח חומרת העבירות, אך יחד עם זאת מצא לנכון להקל במעט בעונשו של המבקש, בהתחשבו בעונשים שהושתו על הנאשמים האחרים, אשר הורשעו במסגרת אותן הפרשיות הנדונות בעניינו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר לא ביטל את עונש המאסר בפועל לגמרי ורק קיצר אותו. כמו-כן שגה בית-המשפט לטענתו, בכך שלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שהוא הודה כבר בראשיתו של ההליך ובכך חסך מזמנו היקר של בית-המשפט. בנוסף, לטענת המבקש, מן הראוי היה להתחשב בנסיבותיו האישיות, כמו גם בעובדה, כי בשנים האחרונות ניסה לשקם את חייו בשנית ואף חזר למוטב.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה שבפנינו, משום שעיקר טענותיו של המבקש מתמקדות ברצונו להפחית מחומרת עונשו ואין כל סיבה אשר תצדיק לדון בעניינו בגלגול שלישי. בנוסף, טוענת המשיבה, כי בית-המשפט המחוזי איזן בין שיקולים שונים ואף עשה חסד עם המבקש והפחית מעונשו, אשר הינו סביר בהחלט בהתחשב בנסיבות המקרה.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו שבפני, הינה מופנית כנגד חומרתו של העונש אשר הושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת למעט באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ

6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. הערכאות אשר קדמו לי, הוציאו תחת ידיהן הכרעות מפורטות ומנומקות היטב, אשר סקרו את הנסיבות השונות, כמו גם את כל השיקולים בעניינו של המבקש ואת חומרת מעשיו. מתוך עיון בהכרעות אלה, נראה לי, כי צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי מעשיו של המבקש חמורים הם. זאת, במיוחד נוכח העובדה שהמבקש, כחוקר פרטי ככלל ובפרט כאיש משטרה לשעבר, במסגרת עיסוקו, לא התחבט או ניצב בפני דילמה אשר מצויה בתחום "אפור" מסוים, שכן הידיעה אודות מה מותר ומה אסור בגדר החוק הייתה ברורה לו, מתוקף תפקידו. אולם, למרות זאת, נראה, כי המבקש בחר במודע לחצות את הקו המפריד בין השניים בצורה בוטה, עקב שיקולים כלכליים ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

בנוסף, כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי, בעידננו זה, כאשר כחלק משגרת החיים היומיומית ולצורך תפקוד תקין של החברה, נאספות במאגרים רבים כמויות אדירות ומפורטות של מידע אודות הפרט, החברה, רשויות שונות, חברות וגופים שונים, אשר מקיפות את כל תחומי החיים, יש להיזהר שמידע זה לא יעבור אל הגורמים או הידיים הלא נכונות. במיוחד דברים אמורים, כאשר גורמים אלו, אשר אינם מוסמכים להחזיק במידע זה, עשויים להשתמש בו לצורך פעילות בלתי-חוקית ולתכליות זרות. לפיכך, מחובתן של הרשויות לשמור על אינטרס הציבור ולמנוע שימוש ונגישות למידע זה, לאלו אשר אינם מורשים על-פי חוק לכך. לכן, על מנת שלא לפגוע באמון הציבור ברשויות ונוכח הסכנה בשימוש במידעים חסויים אודות הפרט והפגיעה בו, יש לראות עבירות מהסוג שבו הורשע המבקש בחומרה. לאור האמור, נראה, כי צדקו הערכאות שקדמו לי בהטילן עונש מאסר בפועל על המבקש, שכן בנסיבות המתוארות בעניינו, עונש זה הינו מתחייב והולם את חומרת המעשים, היקפם, אורכם, טיבם וקלות ביצועם.

בנוסף, חרף הדברים האמורים, בית-המשפט המחוזי, כבר הקל עם המבקש, למרות חומרת מעשיו והיקפם הנרחב, אשר עליהם פירט והצביע בהכרעתו. כך, כאמור העמיד בית-המשפט המחוזי את עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש, על פרק זמן קצר יותר, עקב התחשבותו לקולא בשיקולים השונים שצוינו לעיל.

לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 15.12.05 לא יאוחר מהשעה 10:00 בבית-המעצר של משטרת מחוז ירושלים במגרש הרוסים, לשם תחילת ריצוי עונשו.