רע"פ 7347/08 מחפוז אבו ח'לף נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

בחודש ספטמבר 1999 ניתן למבקש היתר להקים בניין מגורים בן שתי קומות עם קומת מרתף. כבר בתחילת הדרך סטה המבקש מההיתר שניתן לו, והוא המשיך בכך על אף שהוצאו נגדו צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה, והתוצאה היא שכיום ניצב במקרקעין בנין בן 6 קומות שהדירות בו מאוכלסות.

במשך השנים הרבות שחלפו מאז ביצוען של עבודות הבנייה, עשה המבקש מאמצים להכשיר אותה, ולצורך כך הגיש תכנית נקודתית לשינוי תכנית המתאר. דא עקא, תכנית זו נדחתה פעם אחר פעם על ידי מוסדות התכנון. חרף זאת, שב המבקש ועתר בחודש יולי 2007 לדחות את ביצועו של צו ההריסה, ומשהבקשה נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, הוא הביא את השגותיו בפני ערכאת הערעור. ברם, גם שם הוא לא זכה לסעד, והערעור נדחה בפסק דין מפורט ומנומק היטב.

עתה עותר המבקש להתיר לו להביא את דברו גם בפני בית משפט זה בשלוש סוגיות שלהשקפתו טעונות הבהרה: מתי יש לעכב את ביצועו של צו הריסה בעקבות הגשתו של ערעור; מה דינו של צו הריסה מינהלי שהוצא לפני שנים רבות; האם יש מקום לחייב בעל דין בהוצאות בהליך פלילי.

לא ראיתי מקום או עילה ליתן רשות לערעור. המבקש, שאינו חולק על כך שבנה את הבניין שלא כדין ותוך סטייה מההיתר שניתן לו, נקט בשנים שחלפו בכל הליך אפשרי כדי לדחות את הקץ, אף שמוסדות התכנון שבו והבהירו כי אין דרך ליתן היתר לבניה על פי התכניות שבתוקף. ההליך שבפני הוא הליך סרק נוסף מאותו סוג, וכאמור לא מצאתי כי בידי המבקש עילה לקיומו של דיון נוסף בעניינו. לא זו אף זו, הסוגיות עליהן סומך המבקש את בקשתו נדונו לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, וגם מטעם זה דינה של הבקשה להדחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע של צו ההריסה.