רע"פ 7355/98 חברת בנוי והידור בע"מ נ. מדינת ישראל

המבקשים הורשעו בבית משפט השלום בירושלים על-פי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון, בשורת עבירות מס (ת"פ 2425/96). על המבקשת 2 הוטל קנס כספי בסך 1,000 ש"ח. על המבקש 1 נגזרו 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 9 חודשי מאסר על-תנאי, וכן קנס כספי בסך 25,000 ש"ח.

המבקשים ערערו על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי, ומנגד ערערה המדינה על קולת העונש. בית המשפט המחוזי (ע"פ 1894/98 וע"פ 1861/98) קיבל ברוב דיעות את ערעור המדינה, גזר על המבקשת 1 קנס כספי בסך 100,000 ש"ח, והטיל על המבקש 2 שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. יתר חלקי גזר-הדין של בית משפט השלום הושארו על כנם. לבקשת בא-כוח המבקשים, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש 2, עד ליום 30.11.98.

המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. כבוד המשנה לנשיא דחה את הבקשה, וקבע כי המבקש 2 יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.12.98.

בטרם הגיע המועד שנקבע לריצוי עונש המאסר בפועל, ביקש המבקש לעכב את ריצוי עונשו. בהסכמת המשיבה, נעתר כבוד המשנה לנשיא לבקשה, ועיכב את ביצוע העונש עד ליום 1.2.99.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש ב- 90 ימים נוספים. המבקש מנמק את בקשתו בכך שהגיש לנשיא המדינה בקשת חנינה, ובכך שדרוש לו זמן נוסף כדי למצוא מחליף שיטפל באימו הקשישה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המדינה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי הגשת בקשת חנינה אינה מספקת כדי להצדיק עיכוב ביצוע העונש, אלא במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל. (רע"פ 26/97 חיים לקס נ' מדינת ישראל , (לא פורסם)). המבקש לא הראה טעם מיוחד המצדיק סטייה מכלל זה בעניינו. למבקש ניתנה שהות של קרוב לשלושה חודשים, להתארגן לקראת ריצוי עונשו. אין במצבה של אימו, כדי להצדיק עיכוב ביצוע נוסף של העונש.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שנקבע בהחלטת המשנה לנשיא מיום 14.12.98.