רע"פ 7372/97 אלון גוליק נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר וה' אחיטוב) בע"פ 720/97 מיום 8.12.97.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 1014/94 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שייחס לו מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים (עבירה לפי סעיף 348(א) בצירוף סעיף 345(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977-).

2.התיק נקבע לדיון בפני כב' השופטת אופיר, שדנה באותה עת בת"פ 3295/92 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שגם בו הואשם המבקש בעשיית מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים.

3.השופטת אופיר החליטה לפסול את עצמה מדיון בת"פ 1014/94 לאחר ששמעה את עד התביעה, חוקר הילדים עמי רון, ולאחר שניתנה הכרעת הדין בתיק האחר. טעמי הפסילה היו קשורים בקביעת מהימנות ועל רקע היות הקביעה מושפעת משמעותית מההתיחסות אליה בתיק האחר. על יסוד החלטת הפסילה הובא התיק בפני כב' השופטת כוחן, שהחליטה על שמיעת הראיות מתחילתן. בשל סיבות טכניות הועבר התיק לכב' השופט ז' כספי. כב' השופט כספי הרשיע את המבקש לאחר ששמע את הראיות מתחילתן, וגזר את דינו לעשרה חודשי מאסר בפועל, ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור במהלך התקופה עבירת מין.

4.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע בין היתר כי הצגת שאלות ההבהרה לנפגעת על ידי חוקר הילדים בטלפון, והעובדה שלא הקליט את דבריה, אינה פגם היורד לשורשו של ענין. כמו כן דחה בית המשפט את הטענה לפיה נחשף עברו של המבקש בפני הערכאה הראשונה שלא כדין, והדבר הביא לעיוות דין, וקבע כי קו ההגנה של המבקש התבסס על האירוע נושא התיק השני ולפיכך אין מקום לטרוניות של הסניגוריה בענין זה.

5.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור. בבקשה הוא טוען כי נמנעה ממנו האפשרות למשפט הוגן. לגבי עדותו של חוקר הנוער, הוא טוען כי לפי סעיף 3א' לתקנות לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ז1956- על חוקר הנוער להקליט את חקירתו של ילד אלא אם החליט לא לעשות כן מטעמים מיוחדים שיפרט בכתב. בענינו של המבקש החליט חוקר הנוער שלא להקליט את עדותה המשלימה של הנפגעת מסיבות טכניות גרידא. המבקש טוען כי בכך הכשיל חוקר הנוער את ההליך השיפוטי, והתיחסות בית המשפט לפגם זה כאל שאלה של מה בכך היא פסולה. באשר לפסילתה של השופטת אופיר את עצמה והעברת התיק לשופטת כוחן - ומאוחר יותר לשופט כספי - המבקש טוען כי בחקירה הנגדית הנוספת היה משום פגיעה בלתי הפיכה בזכויות ההגנה שלו. עוד הוא טוען טענות בעלות אופי פרוצדורלי - בין היתר כי על השופט כספי היה להתחיל את המשפט מתחילתו, ופרטיכל הדיון בפניו מתחיל מעמ' 51 אף שהליכי הקראת כתב האישום ותגובת הנאשם לא היו בפניו. עוד נטען כי ציון "עברו" בפני השופט היה פסול בנסיבות הענין, פגע חמורות בסיכויי ההגנה שלו, ושמט את הקרקע מתחת לתקינותו של ההליך המשפטי שהתקיים בפני השופט כספי.

6.בתגובתה טוענת המשיבה כי בית המשפט בערכאה הראשונה ניהל הליך תקין, וכי המבקש טוען נגד ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות שאין מקומן בערעור שני ברשות. באשר להחלטתו של השופט כספי לשמוע את הראיות מתחילתן, נטען כי השופט כספי פעל בגדר הסמכות המוקנית לבית המשפט על פי סעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי. אשר לאי קיום הקראה בפני השופט כספי, בית המשפט המחוזי הזכיר כי ההגנה הודיעה לבית המשפט כי המבקש עומד בכפירתו, ובנסיבות אלה ברור כי למבקש לא נגרם עיוות דין עקב אי קיום הליך פורמלי. עוד טוענת המשיבה כי במידע שהיה בידי בית המשפט בדבר קיום ההליך האחר נגד המבקש בגין עבירה דומה לא היה כדי לפגוע ביכולת בית המשפט להכריע בענינו של המבקש, ולתמיכה בטענתה היא מצביעה על כך שבאת כח המבקש סברה כי המקרים שזורים זה בזה וניתן לצרפם לכתב אישום אחד, ואף עמדה על כך שהשופטת אופיר תמשיך לדון בתיק גם לאחר שהרשיעה את המבקש בת"פ 3295/92.

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה וביתר המסמכים שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה בשבתו בדין כערכאה שלישית לא ידון אלא כאשר מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית מיוחדת (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד ל"ו (3) 123). במקרה שלפני לא מתעוררת סוגייה כזו. כל טענותיו של המבקש עובדתיות ופרוצדורליות במהותן ואינן חורגות מתחום הענין שבתיק הספציפי.

הבקשה נדחית. ממילא מתבטל הצו לעיכוב ביצוע.