רע"פ 7378/13 חאלד חרובי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצוע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"ג 17568-06-13, הנשיא י' אלון , השופט

מ' לוי , השופטת נ' נצר ) מיום 16.9.2013 .

ההליכים הקודמים והרקע העובדתי

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 3.9.2012, בו הואשם בעבירת פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1), לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום, התעורר ויכוח בין המבקש והמתלונן בעקבות רעש שהקים המתלונן בשעה שחתך מזון במגוריהם המשותפים. במהלך ויכוח זה, תקף המבקש את המתלונן בסטירות ולאחר מכן דקרו באמצעות סכין מטבח בבטנו, מעל המפשעה.

3.

המבקש הורשע ביום 16.1.2013, לאחר ניהול הוכחות, בבית משפט השלום באילת (ת"פ 8665-09-12, השופט י' טופף ), בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית משפט השלום ביסס הכרעתו על עדות המתלונן, עדות עד ראיה נוסף, עדותו של השוטר שהגיע למקום ודו"ח הפעולה שלו, וכן על תיעוד רפואי. בית המשפט העדיף את כל אלו על פני גרסת המבקש, שהציג מספר חלופות לתיאור אירוע הדקירה.

4.

ביום 5.5.2013 נגזר דינו של המבקש, והושתו עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסרים מותנים; וכן חתימה על שתי התחייבויות כספיות להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד.

5.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. שם טען כי בית משפט השלום התעלם מסתירות מהותיות בין עדי התביעה שאינן מאפשרות ליתן אמון בהן. עוד טען כי בית משפט השלום שגה בהעדפת עדויות אלה על פני עדותו שלו. לבסוף טען כי בהכרעת הדין ישנן סתירות שאין לקבלן.

6.

ביום 16.9.2013 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש, לאחר שלא מצא כי במקרה דנא התקיימו נסיבות חריגות המחייבות התערבות בקביעת המהימנות של בית משפט השלום. עוד קבע בית המשפט המחוזי שאין להתערב גם בעונשו של המבקש, משום שהוא מקל עמו, בשים לב לחומרת העבירה בה הורשע.

בקשת רשות הערעור

7.

במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, הוא חוזר על הטענות שטען בערעורו בבית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בית משפט השלום התעלם מסתירות ברורות בעדויות עדי התביעה, תוך שהוא מייחס לעדים תיאום עדויות. המבקש עוד טוען כי גם מתורגמן שהיה נוכח בבית החולים קשור בתיאום זה. ועוד הוא טוען נגד העדפת גרסת המשיבה על פני גרסתו, וכן נגד קביעות המהימנות של בית משפט השלום. המבקש טוען גם שבית משפט השלום הכריע בעניינו בלא ששקל כראוי את העובדות בפניו. לבסוף, מלין הוא גם על כך שלא זכה לייצוג מקצועי בפני בית משפט השלום. באשר לעונש שנגזר עליו, טוען המבקש כי לאור נסיבותיו האישיות, העונש יכביד באופן משמעותי על משפחתו ועל פרנסתם.

הכרעה

8.

לאחר עיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ובבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

9.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מטענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית בין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני, או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זהו המקרה. עיון בבקשה מעלה כי מכלול טענות המבקש נוגעות לעניינו הפרטני בלבד , ואינן מעוררות כל סוגיה כללית.

10.

מרבית טענות המבקש נוגעות לממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית. אלה נבחנו על ידי שתי ערכאות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, ערכאת הערעור לא תתערב ללא סיבה כבדת משקל בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(3) 102 (2001)). הלכה זו מקבלת משנה תוקף שעה שמדובר בגלגולו השלישי של ההליך.

11.

באשר לטענותיו של המבקש כלפי בית המשפט ובאי כוחו בבית משפט השלום, לא מצאתי בבקשה דבר שיכול לסייע לו בהוכחת טענות קשות אלה, שנטענו בעלמא (ראו: רע"פ 1612/13 בקשי נ' מדינת ישראל (3.4.2013)).

12.

לאחר עיון בהכרעת הדין של בית משפט השלום ובגזר דינו, שפורשים יריעה רחבה ומפורטת של העובדות, וכן של השיקולים שהביאו לגזירת הדין, נחה דעתי כי אין להעניק למבקש בקשת רשות ערעור גם מטעמי צדק.

13.

יודגש גם, כי טענות באשר לחומרת העונש, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור לפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997); רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2008)). המקרה בפנינו אינו כזה, כפי שכבר עמד על הדברים בית המשפט המחוזי.

14.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משכך, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי העונש בעבודות שירות, כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי, ביום 3.11.2013 בשעה 9:00 בפני הממונה על עבודות השירות במתחם כלא באר שבע.