רע"פ 7386/00 בנימין מאירוב נ. דב דבורצקי

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת הילה גרסטל). בפסק הדין נדחתה תביעתו של התובע (להלן: מאירוב) נגד הנתבע (להלן: דבורצקי). על כך מערער מאירוב לפנינו. כמו כן נדחתה תביעתו הנגדית של דבורצקי נגד מאירוב. על כך מערער דבורצקי. כן נתקבלה תביעתו הנגדית של דבורצקי נגד מספר נתבעים שכנגד, ביניהם לולאי, המערער על חיובו כלפי דבורצקי. שלושת הערעורים נדונו יחדיו.

2.הרקע לתביעות הוא טענות בדבר קנוניה מצד מאירוב ואחרים שפעלו בעצה אחת במטרה לגזול יהלומנים תמימים ולהתחלק בשלל. הקנוניה התבטאה בביום מעשי שוד בהם נשדדו כביכול יהלומים השייכים לקורבנות. על רקע זה, הגיש מאירוב תביעת לשון הרע נגד דבורצקי שלפי הטענה ייחס את המעשים האמורים למאירוב ואילו דבורצקי הגיש תביעה שכנגד נגד מאירוב ואחרים על חלקם בפרשיות מהן נפגע הוא כספית, עקב גזילת יהלומים בדרך האמורה.

3.בדחותו את תביעתו של מאירוב נגד דבורצקי ואת תביעתו הנגדית של דבורצקי נגד מאירוב, ביטא בית המשפט את התרשמותו מכל האירועים והעלילות באומרו: "המסופר לעיל יכול היה לספק חומר לתסריט של סדרת סרטי מתח ופעולה ולא רק לסרט אחד ויחיד ... אין ספק גם שהעלילה המתוארת לעיל והמהווה תמצית מקוצרת ביותר של התמונה העגומה שנפרשה בפני, מעוררת השתאות והתפעלות". עוד אמר כי: "תיק זה התנהל באווירה קשה ומתוחה ביותר בין הצדדים והעלה תמונה עגומה ביותר על מערכת היחסים שבתוך קהילית היהלומנים שישבה בשנים הרלבנטיות בארה"ב וביניהם לבין יהלומנים אחרים...".

4.אכן, העדויות שהיו בפני בית המשפט גוללו מסכת מעללים אותם אפף מסך עשן. עולה מתוך פסק הדין כי בית המשפט התקשה ביותר להתחקות אחר האמת, משום העלילות האפלות והעדים ההפכפכים שהאמת רחקה מהם.

אשר לתביעתו של מאירוב, קבע בית המשפט, כי לא הוכחו רכיב הפרסום ורכיב לשון הרע. בית המשפט נימק נמק היטב מדוע כשלה התביעה בהוכחת רכיבי עילת פרסום לשון הרע. על עדות התובע אמר בית המשפט כי הוא "הותיר מסך עשן עד שלא ניתן ללמוד ממנו דבר וחצי דבר" ועדויות אחרות של עדים שיכלו להיות מובאים לא הובאו על ידי התביעה.

טוען מאירוב כי יש בעדותו של דבורצקי עצמו כדי להוכיח את הוצאת לשון הרע על ידו וכי היה על בית המשפט להתייחס לעדות זו, דבר שלא עשה. אין בידינו לקבל טענה זו. לא ניתן לשלוף רסיס של עדות מתוך עדות ארוכה הנקשרת במסכת של עדויות, ולראות בה ראיה התומכת בתביעתו של מאירוב. קריאה של מלוא עדותו של דבורצקי שופכת אור שונה על דבריו בשאלה הנדונה. על כל פנים מדובר בערעור על שאלות עובדתיות מובהקות ועל שאלות של התרשמות מעדים שלא היו מהימנים על בית המשפט, שלא היה מוכן להשתית עליהם קביעות עובדתיות. בכל אלה אין מקום להתערבות בית משפט זה, שאינו יכול ואינו צריך להושיב עצמו על מדוכת בית המשפט המחוזי על מנת לבחון מחדש את חומר הראיות שהיה בפניו. לפיכך, בדין נדחתה תביעתו של מאירוב.

5.בתביעתו הנגדית טען דבורצקי כי הוא נפל קורבן לקנוניה מצד מאירוב והמשיבים האחרים.

אחד מן הנתבעים השותפים לקנוניה, לפי הטענה (רפאלי), נמחק מן התביעה והפך להיות עד מטעם דבורצקי. בעדותו "חזר בתשובה", הודה בכל המעשים והשקרים שהסתבך בהם, ולטענתו החליט לחשוף אותם ולמסור את האמת לאמיתה. על זה אמר בית המשפט: "רפאלי לא שם את האמת בראש מעייניו. הוא לא היסס לשקר ולא היסס להודות שהוא שיקר. הצמדותו לאמת או לשקר הינה הצמדות תלויית נסיבות. הנסיבות תלויות בתועלת...". אף שהיתה לבית המשפט תחושה כי יותר מחץ אחד מופנה כלפי מאירוב לא היה בית המשפט מוכן להשתית על עדותו של אותו רפאלי ממצאים לזכותו של דבורצקי, ובצדק נמנע מעשות כן. תחושה גרידא שיש דברים בגו מבלי יכולת לאמץ את העדים כדי לקבוע על פי ממצאים עובדתיים, אינה מספקת על מנת להרים את נטל ההוכחה. טוען בא כוחו של דבורצקי כי היה לפני בית המשפט חומר ראיות בתמיכה לעדותו של רפאלי, שיש בו כדי להוביל לקבלת התביעה שכנגד נגד מאירוב

מדובר לטענתו, בעדותו של מאירוב עצמו, שיש בה לפי הטענה הודעת בעל דין

בדבר מעורבות מאירוב במעללים הנזכרים. גם כאן יש לומר שאין על בית משפט זה להתערב בהערכת העדויות על ידי בית משפט קמא, מה עוד שברור כי בית המשפט התקשה ביותר לברור את הבר מן התבן ולקבוע מערכת עובדתית היכולה להוות תשתית לקבלת התביעה. לא ניתן לשלוף חלקים מעדות ארוכה מתוך פרוטוקול המשקף התדיינות ממושכת ולהציע לערכאת ערעור להסתמך על קטע כזה או אחר ועל בסיסו לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת, מקום בו קבע בית משפט - שבפניו היתה התמונה הכוללת - שלא קיימת כזו.

לא מצאנו בטענות הצדדים בכתב ובעל פה כדי לשכנענו כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט וכי עלינו לבוא במקומו בהערכת העדויות ומשקלן ההוכחתי.

6.מערער נוסף, איתן לולאי, הוא אחד הנתבעים שכנגד של דבורצקי. הוא חויב לשלם לדבורצקי סכום של 110 אלף דולר בשקלים נכון ליום הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ו20%- שכר טרחה. הערעור הוא על עצם החיוב, על החיוב האישי בשעה שמי שרכש את היהלומים זו חברה בע"מ, ועל גובה שכר הטרחה.

לא מצאנו ממש בערעור זה. עיון בחומר שבתיק לימדנו כי היה בסיס איתן לחיובו האישי של המשיב. הסכום בו חוייב הוכח ובשכר הטרחה אין מקום להתערבותנו, גם אם הוא על הצד הגבוה.

סוף דבר, ערעוריהם של מאירוב ודבורצקי נדחים בזה ללא צו להוצאות, ערערו של לולאי נדחה בזה והוא ישלם לדבורצקי הוצאות בסך 10,000 ₪.