רע"פ 7504/13 הרצל אלי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הרכב כב' השופטים: א' כהן , מ' יועד הכהן ו ע' שחם ), בתיק עפ"ג 25815-07-13, מתאריך 29.9.2013, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי ), ב-ת"פ 17916-05-11, מתאריך 28.5.2013, כך שעונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בגין הרשעתו בשתי עבירות של: תקיפת עובד ציבור ותקיפה סתם – הופחת מתקופה של 4 חודשים ל-3 חודשים ויום, בעוד שיתר חלקי גזר הדין (מאסר על תנאי למשך 5 חודשים וכן פיצוי בסך 3,000 ש"ח לכל אחד משני קורבנות העבירות), נותרו על כנם.

הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה על ידי המבקש בעצמו, ללא נימוקים מפורטים, כשלצידה גם בקשה למינוי סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית, לשם הגשת בקשת רשות ערעור מנומקת. יוער כי המבקש היה מיוצג על ידי סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית בהליכים שקדמו להגשת הבקשה שלפני.

2.

לאחר עיון בבקשה, בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש ובטיעונים לעונש שנשמעו בפני בית משפט השלום הנכבד (שלא צורפו לבקשה והעיון בהם נעשה באמצעות מערכת "נט המשפט"), הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למינוי סניגור, שכן דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. אבאר את טעמי להחלטתי זו מיד בסמוך.

3.

כידוע, הלכה היא כי בית משפט זה יעניק, ככלל, רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים להליך (עיינו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)), או במקרים שבהם מתגלה אי-צדק בולט, או עולה מהבקשה חשש לעיוות-דינו של המבקש (עיינו: רע"פ 2222/13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013); רע"פ 2258/13 מאירוב נ' מדינת ישראל (30.4.2013)). הבקשה שלפני איננה באה בגדריהם של המקרים המצדיקים דיון ב"גלגול שלישי" בפני בית משפט זה.

זאת ועוד – אחרת. הבקשה שלפני מכוונת כנגד גזר-הדין שהושת על המבקש, וליתר דיוק כנגד עונש המאסר בפועל, בן שלושה החודשים ויום, שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד (לאחר קיצור התקופה שנגזרה עליו בבית משפט השלום הנכבד), ובנסיבות אלה חלה פה ההלכה המחמירה, שלפניה תינתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה (עיינו: רע"פ 8527/12 ששון נ' מדינת ישראל (28.11.2012)).

עתה אפרט הדברים ואחיל את ההלכות הנ"ל על ענייננו.

4.

המבקש, יליד 1957, הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(ב)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), שדינה מאסר עד חמש שנים, ובעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 397 ל חוק העונשין , שדינה מאסר עד שנתיים – וזאת בגין אירוע שבמהלכו ביצע המבקש את המעשים הבאים: קילל פקח חנייה של עיריית ירושלים (להלן: הפקח ) ובעט בו, לאחר שהלה סירב לבטל דו"ח שרשם בגין חניית רכבו של המבקש במקום אסור וכן בעט באדם נוסף (שעימו היתה לפקח היכרות מוקדמת), אשר נחלץ להגנתו של הפקח, סטר לו ואף ירק בפניו. עוד יצויין כי המבקש לא הסתפק במעשים שתוארו, ובהמשכו של אותו אירוע, הוא אף שיחרר את בלם-היד של רכבו ודרדר את הרכב לכיוונו של הפקח.

5.

בית משפט השלום הנכבד בירושלים גזר על המבקש, לאחר שמיעת טיעונים לעונש – שבמהלכם הוצגו בפני בית המשפט מסמכים רפואיים לעניין מצבו הנטען של המבקש – ולאחר בחינת מכלול השיקולים הרלבנטיים בהתאם לכללים שנקבעו בגדרי תיקון מס' 113 ל חוק העונשין , את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 4 חודשים ו-5 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים (כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יבצע, במהלך התקופה האמורה, עבירות שבהן הורשע). כן חויב המבקש בתשלום פיצוי, בסך של 3,000 ש"ח לכל אחד מקורבנות העבירה.

כאן יוער כי חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, שהתבקשה ביוזמתו של בית משפט השלום, מצאה כי המבקש איננו כשיר לביצוע עבודות שירות בשל מצבו הבריאותי, ונתון זה עמד בפני בית משפט השלום בעת שגזר את דינו של המבקש.

בגזר-דינו עמד בית משפט השלום הנכבד על כך שבביצוע העבירות שבהן הורשע המבקש יש משום פגיעה בסדר הציבורי, בשלום הציבור ובביטחונו, בשלטון החוק ובגופו של אדם, וכי מדובר בעבירה שהוכרה כ"מכת מדינה" – ובנסיבות אלה יש מקום לענישה מחמירה שתגרום להרתעת הרבים. עוד עמד בית משפט השלום על כך שהפסיקה המקובלת לענישה בעבירה של תקיפת עובד ציבור שבה הורשע המבקש הינה בין מאסר לתקופה קצרה, לבין מאסר לתקופה של עד 18 חודשים. עוד ציין בית משפט השלום הנכבד בגזר דינו מחד גיסא, כי המבקש לא לקח אחריות על מעשיו, לא הביע צער ולא התנצל, ומאידך גיסא – כי נוכח גילו ומצבו הבריאותי של המבקש, אין מקום לחרוג (לחומרה) ממתחם הענישה ההולם.

6.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי הופנה רק כנגד חומרת העונש שנגזר עליו, ובמסגרתו עתר המערער לביטול עונש המאסר בפועל שהושת עליו וכן לביטול הפיצוי שבו חויב. המבקש (שכאמור – היה מיוצג בהליכים בפני הערכאות הקודמות על-ידי עו"ד מטעם הסנגוריה הציבורית) חזר בו במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי מהערעור בעניין הפיצוי שהושת עליו, וזאת, בין השאר, מאחר שלא צירף את המתלוננים כמשיבים. טענותיו של המבקש (באמצעות סניגורו) התמקדו במצבו הבריאותי ובחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. בהקשר זה נטען כי עצם שליחתו של המבקש לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות יצרה אצל המבקש ציפייה כי בית המשפט יסתפק בענישה מקילה. לטענת המבקש, משנמצא כי הוא איננו כשיר לבצע את עבודות השירות מסיבות התלויות במצבו הבריאותי – היה על בית המשפט להסתפק בהשתת עונש של מאסר על תנאי וכן ב"שירות לתועלת הציבור מורחב", חלף הטלת עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

7.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי מעיקרו של דבר, אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקש, שכן העונש שהוטל עליו הולם את חומרתה של עבירת האלימות שביצע כנגד עובד ציבור וכנגד מי שביקש להגן עליו. עוד צוין כי: "בעברו של המערער, אף כי בעבר הרחוק יחסית, ישנן הרשעות של תקיפת עובד ציבור והפרעה לעובד ציבור" – שלא הרתיעו את המבקש מביצוע העבירות שבהן הורשע בגדרי ההליך מושא הבקשה שלפני. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד מצא לנכון להורות על הפחתה מסוימת מן העונש, כאמור – לא עד כדי מתן פטור מכליאתו של המבקש מאחורי סורג ובריח, נוכח חומרת העבירות שבהן הורשע – וזאת לנוכח העובדה שבית משפט השלום יזם את הפניית המערער לממונה על עבודות השירות. בתוך-כך אימץ בית המשפט המחוזי הנכבד את הפתרון שאושר על ידי בית משפט זה, בנסיבות דומות, ב-רע"פ 3389/11 דראגו נ' מדינת ישראל (26.5.11).

8.

נוכח כל האמור לעיל – אינני רואה מקום ליתן רשות לערער לשם התערבות של בית משפט זה, ב"גלגול שלישי", בעונש שהושת על המבקש. זה הולם את חומרתן של העבירות שבהן הורשע (על חומרתן המיוחדת של עבירות אלימות המכוונות כנגד עובדי ציבור ועל הצורך בהטלת ענישה מרתיעה בגין ביצוען, ראו לאחרונה: ע"פ 4565/13 חאלד נ' מדינת ישראל , בפיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם (4.11.2013)). בפרט אמורים הדברים נוכח העובדה שהרשעות קודמות של המבקש בעבירות דומות – לא היה בהן כדי להרתיעו מביצוען של העבירות שבהן הורשע בגדרי ההליך, מושא הבקשה שלפני (סנגורו טען בהקשר זה כי למבקש "יש נטייה להתעצבנות-יתר ברגע שפוגש אנשי חוק" – ראו דבריו

בטיעונים לעונש בבית משפט השלום מתאריך (6.2.2013)).

זאת ועוד – אחרת. הנימוק היחיד שעליו נסמכת הבקשה שלפני הוא גילו של המבקש ומצבו הבריאותי הנטען. טענותיו של המבקש בהקשרים אלה עמדו בפני בית משפט השלום הנכבד שגזר את עונשו ואף בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. שתי הערכאות הנכבדות לא מצאו בטיעוני המבקש טעם שיצדיק הקלה בעונשו של המבקש, עד כדי מתן פטור מלא מכליאתו מאחורי סורג ובריח, וגם בקביעה זו אינני מוצא פגם. שירות בתי הסוהר ערוך ומוכן לטפל באסירים שבריאותם לקויה (ראו: ע"פ 8251/09 כהן נ' מדינת ישראל (5.11.2009) וחזקה עליו כי יתחשב במצבו הבריאותי הנטען של המבקש ויסייע לו בקבלת הטיפול הרפואי לו ייזקק.

9.

אשר על כן – בקשת רשות הערעור נדחית .

המבקש יתייצב, איפוא, לתחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו, כפי שהורה בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק דינו, בימ"ר "ניצן", או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר – בתאריך 5.1.2014, בשעה 9:00, כשברשותו תעודת זהות, או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. שירות בתי הסוהר מתבקש ליתן תשומת לב למצבו הבריאותי של המבקש.