רע"פ 754/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בית-משפט השלום לנוער הרשיע את המבקש, קטין, בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה וגניבה. נוכח עברייניתו הנמשכת וכשלון מאמצי השיקום, כפי שהשתקף מתסקיר המבחן שנערך בעניינו, נגזרו למבקש 8 חודשי מאסר, 18 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

2.בגדרו של ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, עתר המבקש להקלה בעונשו כדי שיוכל לשאת במאסר בדרך של עבודות שירות. נטען, כי שליחתו לבית-האסורים תפגע בעתידו ולא תועיל לשיקומו. בית-המשפט המחוזי הורה לממונה על עבודות-השירות לבחון את התאמתו של המבקש לשאת במאסר בדרך זו, ואף שניתנה חוות-דעת חיובית, דחה לבסוף בית-המשפט את הערעור, וזאת לאחר שהונח בפניו תסקיר משלים. נקבע כי:

"מדובר, אפוא, במקרה יוצא דופן בחומרתו, הן באשר לעבירות שנעברו וחומרתן, וכך גם באשר לרקע ולנתונים האישיים של [ המבקש ]... לא השתכנענו כי [ המבקש ] הצליח להוכיח כי כיום המצב שונה. התסקיר שהוגש לנו מראה, אולי, ניצנים של אפשרות לשינוי, אך מנגד, גם שולל את האפשרות הטיפולית לאור גישת [ המבקש ] והוריו" (עמ' 4 לפסק-הדין).

3.בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי נוכח נסיבותיו האישיות והחשש ששיקומו יסוכל, נכון היה להקל בעונשו ולהימנע מכליאתו. הוא מוסיף וטוען כי משנתבקשה חוות-דעתו של הממונה על עבודות-השירות, ניטעה בליבו "אשליה ו/או תקווה ברורה כי בית-המשפט [ המחוזי ] מקבל את הערעור" (עמ' 2 לבקשה).

4.דין הבקשה להידחות. הרשות לערער אינה ניתנת כעניין שבשגרה, באשר היא נועדה ללבן סוגיות משפטיות חשובות, להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול של מתדיינים. יתר על כן, ההלכה הפסוקה הוסיפה וקבעה כי אין בחומרת העונש, כשלעצמה, כדי להקים עילה לקיומו של דיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)). אכן, להלכות אלו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אדרבא, העונש שהושת עליו אינו חמור כלל ועיקר. הוא חטא בביצוען של עבירות קשות, תוך שהוא מפגין אלימות לשמה כלפי קורבנות תמימים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו. עם כך לא ניתן היה להשלים, אדרבא, נדרשה תגובה עונשית אשר תבהיר למבקש כי בצדם של מעשים מסוג זה יש תווית מחיר, אשר לעתים עלול הוא להיות כואב. אכן, בית המשפט המחוזי ביקש וקיבל את חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, אולם ברי לכל אין בכך כדי לכבול את ידיו לעניין העונש הראוי. כך בדרך כלל, ונכון הדבר שבעתיים מקום בו טרח בית המשפט וציין כי בהחלטתו מיום ה' בכסלו התשס"ח (15.11.07), כי אל לו למבקש לפתח צפייה כלשהי מהפנייה לממונה על עבודות השירות (ראו עמ' 5 לפרוטוקול).

אשר על כן, הבקשה נדחית.