רע"פ 7602/99 מי-צור שלמה נ. ריבוק אינטרנשיונל

1.בגדר קובלנה פלילית פרטית, הורשע המבקש בבית משפט השלום בתל אביב יפו במעשי עבירה לפי סעיפים 3(ד)(2) לפקודת סימני סחורות וסעיף 60(1)(2) ו- (3) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), תשל"ב1972- ונגזרו עליו שלשה חדשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000.- ש"ח או חמישה חדשי מאסר תמורתם. כמו כן הורה בית המשפט על השמדת הטובין נשוא הקובלנה והטיל על המבקש את תשלום הוצאות החזקתם במחסנים מעת תפיסתם ועד להשמדתם ואת הוצאות ההשמדה. ערעורו של המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי. מכאן בקשת הרשות לערער שלפני.

עניינה של הקובלנה הוא נעלי "ריבוק" שהמשיבות - שהגישו את הקובלנה - עוסקות ביצורן ובשיווקן, והן בעלות סימן מסחרי רשום עליהם והטובין שבהם מדובר הם לפי קביעת שתי הערכאות שקדמו לי, נעליים מזוייפות שיובאו על ידי המבקש ארצה, שנחזו כנעלי "ריבוק" ולא היו כאלה.

2.שתיים הן טענות המבקש המצדיקות התייחסות בבקשה זו: האחת - המתייחסת להרשעה - והיא שזכותו של המבקש להתגונן קופחה באשר המשיבות לא גילו לו את מה שמוגדר על ידו כ"חומר חקירה"; המדובר במפרט היצרן, שיטת סימון הנעליים של המשיבות, ופרטים אחרים הנוגעים לתהליכי היצור של הנעליים ושיווקן; האחרת - שלא היה מקום להטיל עליו את הוצאות האחסנה של הנעליים המושמדות.

3.דין הבקשה לרשות לערער להידחות: אשר לטענה הראשונה: אם כי נוטה אני לחשוב (חרף טענות המבקשות לסתור) כי אין סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982- חל על קובלנות פרטיות: בש"פ 3503/91 פ"ד מו(4) 136, 146, וגם אם אניח (דבר המוטל בספק רב) שהמדובר ב"חומר חקירה" לענין האישומים שבהם הורשע המבקש, אין נושאים אלה טעונים הכרעה; שכן נחה דעתי שנוכח משקל הראיות שהובאו במשפט, לא נגרם למבקש כל עיוות דין עקב אי גילוי החומר האמור. מכיוון שכך אין לי גם צורך לשקול את האינטרסים השונים שהיה על בית המשפט להביא בחשבון, לו נדרש להכריע בשאלה זו. אשר לטענה השניה: נחה דעתי שאין היא מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.