רע"פ 7624/00 דב כהנא נ. בנק לאומי לישראל בע"

המבקש הגיש בקשה לפטור מערבון. בתחילה דחיתי את הבקשה, לאחר שקבעתי כי בקשתו הוא כללית, סתמית ולא מפורטת. המבקש ערער על ההחלטה ובסופו של דבר נקבע כי בקשתו תידון פעם נוספת.

בבקשתו הנוספת תמך המבקש את דבריו על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה, בגדרה הוכרז עליו כחייב מוגבל באמצעים והוא חוייב בתשלום חודשי של 450 ₪.

המשיב התנגד גם הפעם למתן הפטור. המשיב ציין כי בדיון שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל הוא התחייב להמציא חוזים לפיהם נמכרו נכסים מסויימים שברשותו, והוא לא המציא חוזים אלה. המשיב התבקש להגיב על הדברים ולצרף את החוזים, והוא נהג בדרך זו.

נוכח החלטת ראש ההוצאה לפועל, ברי כי אין בידי המבקש אמצעים מספיקים לצורך הפקדת ערבון, וניתן למבקש פטור על פי המבוקש. המבקש צירף את חוזי המכר המבוקשים, ואם המשיב בדיעה כי אין בהם די, הוא יכול לפנות אל ראש ההוצאה לפועל על פי האמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל.

ככלל, אין להפוך את הליך הפקדת הערבון להליך של התנגחות מיותרת. מדובר בהליך שולי וצדדי הנלווה למחלוקת המרכזית. אל לצדדים להתפס להליך זה ולהשתמש בו כמנוף לצורך הכבדה הדדית על הדיון הענייני. לכן, כאשר התקיים דיון בפני ערכאה שיפוטית אחרת או בפני רשות אחרת, בה הונחה תשתית עובדתית מספקת של דלות כלכלית, יש לצאת מהנחה כי יש ראיה לכאורה לדלות כזו. הליכי הפקדת הערבון אינם מתאימים לבירור סופי של מצבו הכלכלי של אחד מבעלי הדין, ובמובן זה יש להתייחס אליהם בערבון מוגבל. לעומת זאת, הליכי ההוצאה לפועל מאפשרים בדיקה ממצה יותר של מצבו של בעל הדין ויש לתת להם משקל גם בגדרה של בקשה לפטור, כפי שיש לתת משקל להחלטה להעניק סיוע משפטי לאחד הצדדים, וכיוצא בזה החלטות של רשויות מוסמכות.

התוצאה היא שינתן פטור למבקש מהפקדת ערבון.