רע"פ 7633/05 מאיר עצמון נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בירושלים (ת"פ 1157/03) בעבירה של מתן שוחד ונגזר עליו עונש של 45 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 5,000 ש"ח. ערעורו של המבקש על פסק-הדין נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים. ביום 11.1.2006 דחיתי את בקשתו של המבקש לערעור נוסף בפני בית-משפט זה וקבעתי, כי עליו להתייצב ביום 29.1.2006 לשם תחילת ריצוי עונשו.

ביום 24.1.2006 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, עד למתן החלטה בבקשת החנינה אותה הגיש לנשיא המדינה, או לחילופין, לתקופה של 45 ימים, לשם התארגנות.

ביום 25.1.2006 הגיש המבקש הודעה, לפיה חלה התדרדרות במצבו הבריאותי, בה הוא רואה המבקש עילה נוספת לעיכוב מועד תחילת ריצוי עונשו.

בתגובתה לבקשה, טוענת המשיבה, כי אין מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר. לטענתה, המבקש לא הראה כל נימוק של ממש אשר יצדיק את עיכוב הביצוע עד להחלטה בבקשת החנינה. כן טוענת המשיבה, כי מדובר בתקופת מאסר קצרה, אשר די היה בתקופה שבין מתן החלטתי ובין המועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש, לשם התארגנות לה.

מעיון בבקשה ובמסמכים הרפואיים המצורפים להודעה מיום 25.1.2006 לא מצאתי כל עילה אשר תצדיק עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר נגזר על המבקש. בנוסף, הלכה היא, שאין בעצם הגשתה של בקשת חנינה לנשיא המדינה משום עילה לעיכוב העונש (ראו בש"פ 1835/93 קלווין מ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2), 101). העורר לא הביא כל נימוקים ממשיים אשר יצדיקו חריגה מהלכה זו במקרה שלפנינו.

מעבר לכך, מדובר אכן בתקופת מאסר קצרה, אשר נגזרה על המבקש לפני חודשים רבים ואשר די בתקופה שבין מתן החלטתי ובין המועד אותו קבעתי לתחילת ריצוי העונש לשם התארגנות לה.

אשר-על-כן הבקשה נדחית.