פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7633/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מאיר עצמון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 8431/04 מיום 29.6.2005, שניתן על-ידי כבוד
סגן-הנשיא ד' חשין והשופטים מ' שידלובסקי-אור ו-ע' חבש
בשם המבקש : עו"ד מוטי
קרויזר; עו"ד דוד שטרנבוך
בשם המשיבה : עו"ד זיו
אריאלי
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בירושלים (ת"פ 1157/03) בגין עבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר עבד באותה עת כקבלן, ביצע פרויקט שיפוצים בסניף הביטוח הלאומי בירושלים, תחת פיקוחו של מהנדס הבניין יעקב בן בונאן (להלן: המתלונן). משהתברר למבקש, כי אין בכוונת המתלונן להקל עימו בתנאי ביצוע העבודה, החליט המבקש לשחדו. ביום שישי ה-24.11.2000, בסמוך לשעה 15:00, הגיע המבקש לבית המתלונן בירושלים ומסר לאשתו (להלן: אשת המתלונן) זר פרחים ומעטפה (להלן: המעטפה). אשת המתלונן ראתה שהמעטפה מלאה בשטרות בני 100 ש"ח ומיהרה להודיע על כך למתלונן. המתלונן התקשר מיד למבקש וביקש ממנו לקחת בחזרה את המעטפה. משבושש המבקש לקחת את המעטפה, החזיר אותה המתלונן למבקש ביום ראשון, כאשר בתגובה אמר לו המבקש "סליחה אם פגעתי בך".
בית-משפט השלום (השופט ש' פיינברג) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית-המשפט קבע בפסק-דינו, כי הגם שלא הוכח מעדויותיהם של המתלונן ואשתו, כי אכן ראו את שטרות הכסף במעטפה, הרי שמתוך יתר הראיות הנסיבתיות שהובאו בפניו הוכח מעבר לכל ספק, כי המעטפה אכן הכילה כסף. כן קבע, כי הוכח הקשר הסיבתי בין מתן הכסף לבין היותו בעד פעולה הקשורה בתפקידו של המתלונן כעובד ציבור. לבסוף קבע גם בית-המשפט, כי הוכח היסוד הנפשי הנדרש בעבירה. בית-המשפט גזר על המבקש עונש של 45 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך של 5,000 ש"ח.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.
בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא ד' חשין והשופטים מ' שידלובסקי-אור וע' חבש) דחה את הערעור, בקובעו, כי בית-משפט השלום ביסס כהלכה את קביעותיו העובדתיות האמורות וכי אין מקום להתערב בהן. כן דחה את הערעור לעניין העונש, לאור הכלל שנקבע בפסיקה, לפיו יש להטיל מאסר בפועל בגין עבירות שוחד.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי לא הוכח בפני בית-המשפט, כי המבקש העביר לאשת המתלונן מעטפה ובה כסף עבורו וכי המעטפה הכילה למעשה כרטיס ברכה. לאור זאת, טוען המבקש, כי כלל לא נעברה על-ידיו עבירה של שוחד. לחילופין, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט משהטיל עליו עונש של מאסר בפועל, אשר חמור יותר מהעונש אותו ביקשה המשיבה.
מנגד טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או כללית, שיש בה כדי להצדיק דיון בערכאה שלישית בעניינו של המבקש, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, כך לגבי כלל טענותיו של המבקש ובפרט לגבי טענותיו כנגד חומרת העונש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הגם שהמבקש ניסה להלביש את טענותיו בכסות משפטית-עקרונית, הרי שבמהותן הטענות נותרו ועודן ניסיון לערער על קביעותיו של בית-משפט השלום ואין בהן כל עילה להצדקת דיון בעובדות המקרה בפני ערכאה שלישית, בהתאם להלכת חניון חיפה .
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בית-משפט השלום קבע, כעניין שבעובדה, על-פי הראיות והעדויות שהיו בפניו, כי הוכח מעבר לכל ספק, כי המבקש אכן העביר למתלונן מעטפה ובה כסף, מתוך כוונה להשפיע על המתלונן כמי שמפקח על עבודתו. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מן הראיות ומן העדים שהופיעו בפניה (ראו ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205). גם במקרה שלפנינו, לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום.
דין הבקשה להידחות גם לעניין העונש. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
גם לגופו של עניין, בית-משפט זה פסק לא פעם, כי בעבירות כלכליות, עבירות של שחיתות והפרת אמונים, בהן על-פי-רוב מדובר באדם נורמטיבי שזו הרשעתו הראשונה, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו רע"פ 1884/94 נתן עובדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). איני רואה כל מקום לסטות מהלכה זו במקרה דנן.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, על שני חלקיה.
החלטתי מיום 11.8.2005, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 29.1.2006, לא יאוחר מהשעה 10:00 בבית-המעצר שבתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"א בטבת תשס"ו
(11.1.2006).
ש
ו פ ט