רע"פ 7655/01 ח.י. המנצח בע"מ נ. מיכה גבאי, עו"ד

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור.

1.הבקשה הוגשה ביום 3.10.01. נשוא הבקשה הוא פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ת.א. 1792/96, ביום 6.6.01. על פי האמור בה, הבקשה מוגשת מטעמי זהירות, באשר המבקשים טוענים כי פסק הדין תוקן ביום 15.7.01, באופן שמרוץ המועדים להגשת ערעור על פסק הדין החל במועד זה, ולא במועד מתן פסק הדין המקורי. המבקשים טוענים, כי במצב זה, טרם חלף המועד להגשת הערעור בעת שהוגשה הבקשה למתן ארכה שבפניי. לחילופין, מעלים המבקשים טענות שונות שעניינן קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה לצורך הגשת ערעור על פסק הדין האמור. אבחן תחילה, האם חלף המועד להגשת ערעור בעת הגשת הבקשה שבפניי, תוך התמקדות בשאלת תיקונו של פסק הדין על ידי בית משפט קמא.

התשתית העובדתית

2.(א) אלה הן העובדות הנוגעות לטענה כי פסק הדין תוקן. בפסק הדין המקורי קבע בית המשפט (בעמוד 37), כי "התובעים (המבקשים בהליך שבפניי – ע.ש.) יישאו, אפוא, בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ." בהמשך לכך, פנה המשיב (הוא הנתבע בבית משפט קמא) לבית המשפט בבקשה "להורות על העברת פקדון". בבקשה עתר המשיב כי בית המשפט יורה להעביר לידיו סכום של 8,517 ₪ מן הערבון שהופקד. סכום זה כולל את הסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, הנזכר בפסק הדין, כשאליו מצטרפות הוצאות הקלטה בסך 2,667 ₪. המבקשים התנגדו לבקשה, בטענה כי פסק הדין פסק הוצאות בסך 5,000 ₪, ועל כן העתרות לבקשת המשיב (ביחס למרכיב הנוסף של הוצאות) חייבה, לשיטתם, הגשת ערעור על פסק הדין. ביום 18.6.01 ניתנה החלטת בית המשפט, בה נקבע כי "בית המשפט סיים את תפקידו לאחר החתימה על פסק הדין. מעבר לכך, לעניין המימוש – אם יש לכך מקום, ואם יש חילוקי דעות – יש לפנות להליכי הוצל'פ".

(ב) בכך לא הסתיים העניין. המשיב הגיש לרשם בית המשפט בקשה נוספת, שכותרתה "בקשה לשומת הוצאות". בבקשה זו טען המשיב כי מגיע לו הסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ המופיע בפסק דין בית המשפט, וכן הוצאותיו בגין הקלטת הדיונים בבית המשפט. בבקשה צויין, כי לעניין זה אין צורך בהליכי הוצאה לפועל, באשר כספי הערבון מופקדים בגזברות בית המשפט למטרה זו בלבד. לפיכך, ביקש המשיב שוב כי ישולם לו גם הסך של 2,667 ₪, כהוצאות הקלטה. המבקשים התנגדו, בטענה כי לרשם אין סמכות לקבוע הוצאות מעבר למה שכבר נקבע בגוף פסק דינו של בית המשפט. גם בקשה זו נדחתה, באשר כב' הרשמת קבעה כי "אין בידי לפרש את פסה'ד. לפי לשון פסה'ד סכום ההוצאות הכולל הוא 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. כדי להביא לתוצאה אחרת על המבקש לפנות לשופט שנתן את פסה'ד" (ההדגשה במקור – ע.ש.).

(ג) המשיב חזר, אפוא, לבית המשפט וביקש כי יקבע שהסכום של 5,000 ₪ הוא שכר טירחת עורך דין, וכי הוא זכאי, בנוסף לכך, להוצאות המשפט בפועל בסך 2,667 ₪. המשיבים שבו וחזרו על עמדתם לפיהם בקשה זו אינה אלא בקשה לשינוי פסק הדין. בית המשפט, בהחלטה מיום 15.7.01, נעתר לבקשה. בהחלטתו, כתב בית המשפט בין השאר כך: "אכן, בטעות לא צויינו על ידי המילים 'שכ'ט עו'ד'. הכוונה מראש היתה לתשלום שכ'ט עו'ד בצירוף מע'מ, וכן הוצאות משפט. לשון אחרת, כל הוצאה תישא הצמדה וריבית כחוק החל מיום הוצאתה ועד התשלום בפועל. שכה'ט – החל מיום פסה'ד".

השאלה, על כן, היא האם בהחלטה זו יש משום "תיקון" של פסק הדין שניתן ביום 6.6.01?

דיון משפטי ויישום

3.מן הבחינה המשפטית מבוססת טענת המבקשים על הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984). הוראה זו קובעת, כי מקום בו "תוקנו פסק דין או החלטה אחרת" כאמור בסעיף 81(א), "יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת".

סעיף 81 יוצא מנקודת הנחה, לפיה המועד לתחילת מירוץ הערעור על פסק הדין הוא מועד התגבשותו הסופית של פסק הדין. "במקרה המתואר באותה הוראה משולב התיקון אל תוך החלטתו המקורית של בית המשפט, וברור הוא שלצורך מנין תקופת הערעור יש לראות את מועד התיקון כמועד מתן הפסק כדי שהערעור יתייחס לפסק המתוקן ולא לפסק המקורי." (דברי השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל דינים עליון נח 285, בפיסקה 5(א) להחלטה). סעיף 81 אינו עושה לעניין זה כל הבחנות פנימיות לעניין מהות או נושא התיקון בו מדובר. גם תיקון שעניינו הוצאות או שכר טירחת עורך דין מביא לכך, שתחילתו של מרוץ המועדים להגשת ערעור על פסק הדין כולו נדחה למועד מתן ההחלטה המתקנת את פסק הדין. כבר צויין, בהקשר קרוב, כי "אין למצוא בסעיף 81 כל סייג באשר לתוכנו או היקפו של ערעור מוגש לאחר תיקון פסק דין." (דברי הרשם א' זולטי בע"א 7143/99 רשות הפיתוח נ' יורשי עלי תאופיק עאצי , דינים עליון נח 111, בפיסקה 3 להחלטה).

4.כאן המקום לציין, כי על רקע הוראה זו, אם אמנם נכונה טענת המבקשים כי פסק דינו של בית משפט קמא תוקן ביום 15.7.01, הרי שיש לקבל את טענתם כי בנסיבות העניין אין צורך בבקשת הארכה שבפניי. על פי תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין תקופת פגרה באה במניין המועדים הקבועים בתקנות. משכך, אם החל מרוץ המועדים להגשת הערעור ביום 15.7.01, אין להביא בחשבון במניין המועדים להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא את תקופת הפגרה שחלה בימים 16.7.01 – 31.8.01, וכן את תקופת פגרת הסוכות (י"ד בתשרי (1.10.01) עד כ"א בתשרי (8.10.01)). יוצא, כי תקופת 45 הימים להגשת הערעור הסתיימה ביום 23.10.01. מכך עולה, כי אם אמנם תוקן פסק הדין ביום 15.7.01 הוגשה הבקשה שבפניי בתוך התקופה להגשת הערעור. השאלה העולה, על כן, היא האם אמנם תוקן פסק הדין כנטען?

5.מהי "טעות" לעניין הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט האמור? סעיף 81(א) קובע, בלא למצות, כי "טעות" שסעיף זה חל עליה כוללת "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה." בחינת נסיבות העניין המתוארות לעיל מביאה אותי למסקנה, כי המקרה שבפניי הוא אמנם מקרה של תיקון טעות לפי סעיף 81 האמור. מסקנה זו מבוססת על משקלם המצטבר של הטעמים הבאים:

(א) בפסק דינו של בית משפט קמא נשמטה התייחסות לעניין שכר טירחה. השמטה זו היא "טעות".

(ב) בפסק הדין קבע בית המשפט, בטעות, כי יש לצרף להוצאות מס ערך מוסף. בפועל, את מס הערך המוסף יש לצרף לשכר הטירחה, ולא להוצאות, וכך גם נקבע על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 15.7.01.

(ג) גם אם ניתן לטעון, כי בפועל יש לפרש את המלה "הוצאות" בפסק הדין כמתייחסת לשכר טירחה, אליו יש לצרף מע"מ, הרי שיוצא כי אז נשמטו מפסק הדין המלים "וכן הוצאות", אשר היו צריכות לבוא אחרי המלים "בצירוף מע"מ". השמטת מלים אלה גם היא "טעות", במובן סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

(ד) מפסק הדין נשמטה גם ההתייחסות לנושא הפרשי ההצמדה והרבית ביחס להוצאות אלה. אף השמטה זו היא בבחינת "טעות" במובן סעיף 81(א).

(ה) גם מהחלטת בית המשפט מיום 15.7.01 עולה כי בפסק דינו נפלה טעות. בהחלטה האמורה מציין בית המשפט, כי בטעות לא צויינו מלים מסויימות בפסק דינו. מכך עולה בבירור, כי גם לגישת בית המשפט, למצער, הושמטו מפסק דינו דברים, אשר היה מקום לכתבם. המדובר בהשמטה, הנזכרת בסעיף 81(א) כאחד מסוגי הטעויות עליהן חלה הוראה זו. ואף אם ייטען כי מדובר בהשמטה בעלת אופי טכני, הרי שאין בכך מאום, באשר הוראת סעיף 81 האמורה חלה, מעצם ברייתה, על "השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת" (ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב , פ"ד לב (1) 667, 670).

6.ער אני לכך, כי המשיב לא פנה לבית המשפט בבקשות לתיקון טעות, וכי כותרות הבקשות שהוגשו לבית המשפט לא כללו התייחסות ל"טעות". ברם, לעובדה זו אין חשיבות מרובה. עיקרם של הדברים במהות, ולא בכותרת שניתנה להליך פלוני על ידי בעל הדין שיזם אותו. בעניין שבפניי, על פי מהותו כמו גם על פי דבריו המפורשים של בית המשפט בהחלטתו מיום 15.7.01, נפלה בפסק דינו טעות, אותה הוא ביקש לתקן בהחלטה מיום 15.7.01. במצב זה, אין בכותרת שניתנה להליכים השונים על ידי המשיב כדי לשנות את מהותם של הדברים.

7.המשיב טוען, כי לא מדובר בתיקון טעות אלא בהבהרה, ועל כן אין סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט חל בנסיבות העניין. לדעתי, יש לדחות גם טענה זו, הן מטעם נורמטיבי והן מטעם הנוגע לנתוני המקרה, עליהם עמדתי.

(א) מבחינה נורמטיבית, נכון הוא, כי לעתים אין התיחום בין תיקון טעות לבין הבהרה ברור, ועשויה להיות חפיפה בין שני מושגים אלה (להמחשת הדבר ראו בג"צ 4648/95 יזראמקס תחנת דלק בע"מ נ' משרד האנרגיה והתשתית דינים עליון מא 76, שם הופנו הצדדים על ידי בית המשפט הגבוה לצדק להליך של תיקון טעות לצורך הבהרתה של החלטה). עם זאת, מעבר לאמור בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לא ניתנה בדין לבית משפט סמכות להבהרת פסק דינו, אלא במסגרת של בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. בפסיקה צויין, לעניין זה, כי

"הדרך הדיונית היחידה בה ניתן לפנות בבקשה כאמור (להבהרת פסק דין – ע.ש.) לבית המשפט שנתן את פסק הדין היא על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.... לא מוכרת במשפטנו אפשרות פניה בבקשת הבהרה של בעל דין. בעל דין רשאי לפנות לבית המשפט שפסק את הדין אך בבקשה לתיקון טעות, כקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984"

(דברי הרשמת א' אפעל גבאי בע"א 498/89 אבו חסן נ' בעלי 120 חלקים ואחרים דינים עליון לו 399, בפיסקה 3 להחלטה).

איני סבור, על רקע זה, כי ניתן לראות בהליך שבו נקט המשיב בבית משפט קמא משום הליך של בקשת הבהרה לפסק הדין. נראה לי, כי ככל שניתן היה, מבחינה חוקית, להעתר לבקשות שהוגשו על ידי המשיב לבית משפט קמא, היה זאת במסגרת הסמכות בקשה לתיקון פסק דין, ולא בכל מסגרת אחרת.

(ב) אשר להיבט העובדתי הנוגע לנתוני המקרה, אין בידי לקבל את טענת המשיב כי בפועל בית המשפט לא הוסיף דבר לפסק דינו אלא אך הבהיר את הכתוב הקיים. כמוסבר לעיל, מכמה וכמה בחינות מדובר ב"טעות" בפסק הדין המקורי. גם מהחלטת בית המשפט עצמו, בה נקבע כי הושמטו בפסק הדין מלים בטעות, עולה כי בתיקון טעות מדובר.

אמנם, צודק המשיב בטענתנו כי ההחלטה מיום 15.7.01 נועדה לבטא את כוונתו המקורית של בית המשפט בפסק דינו. ברם, בכך אין כדי לשנות מטיבה כהחלטה של תיקון טעות. וכבר נפסק לעניין זה, כי מטרת סעיף 81(א) האמור הוא לאפשר לבית המשפט "...לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה" (דברי השופט מצא בע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ , פ"ד מז(4) 17, בפיסקה 5 לפסק הדין).

התוצאה

סוף דבר, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שאני קובע כי לא היה צורך בהארכת מועד לצורך הגשת הערעור. במצב זה, איני רואה צורך לדון בשאלה אשר היתה יכולה להתעורר אם הייתי קובע שהיה צורך במתן ארכה – היינו, האם היה, בנסיבות העניין, "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת ערעור.

לפיכך, הודעות הערעור, אשר העתק אחד מהן צורף לבקשת הארכה, יוגשו לתיק בית המשפט תוך 7 ימים במספר ההעתקים הנדרש על פי התקנות. המשיב ישא בהוצאות המבקשים ובשכר טירחת עורך דין בבקשה זו בסך 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.